שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ב׳)

הנה כבר נשאל בזה זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' קמ"ז וכתב דצריכין להתנהג כבני א"י דאין זה בכלל חומרי המקום שיצא משם ואף במלאכה מותרין שהרי אם כלם היו קובעין דירתם שם לא היו רשאין לנהוג חומרא זו ועברו על בל תוסיף בכה"ג לא אמרו שחייבין לנהוג חומרי המקום שיצא משם ע"ש והנה בגליון הח"ץ ז"ל ציינתי דבשו"ת אבקת רוכל להב"י ז"ל סי' כ"ו כתב בהדיא להיפך וכעת אין תחת ידי התשובה הנ"ל. והנה לכאורה היו נראה לי ראיה לאא"ז הח"ץ ז"ל מהא דק"ל דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן ולכאורה יקשה מדוע לא ניתן להם חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם וא"ל כיון דיקראו פ"א ל"ל בה ול"ש חומרא דזה אינו דלמה לא יתחייבו לקרות שתים ומידי דהוה אבני כפרים דיקראו כבני עיר אף שכבר קרא כמבואר במגלה דף י"ט ועיין בתוס' שם ד"ה בן כפר וע"כ דבזה לא שייך חומרת המקום שיצא משם או שהלך לשם דאם היו כלם קובעין שם דירתם לא היו רשאין לשנות ממנהגן ודינם לזה כי"ד ולזה כט"ו ולכך כל שעתידין לחזור בליל י"ד אסור לשנות מנהג מקומו אבל כשאין עתיד לחזור למקומו שאז נעשה מוקף בן יומו או פרוז בן יומו וקורא עמהן ולא שייך חומרי המקום שיצא משם שאם הי' קובע דירתו כאן לא היו רשאי לשנות ממנהג מקומו. ובזה נראה לי טעמו של רש"י דס"ל דבבן עיר שהלך לכרך דאם עתיד לחזור למקומו בליל ט"ו שקורא בי"ד והרא"ש וכל הפוסקים חלקו עליו דכל שהיה ביום י"ד בכרך נסתלק מעליו חובת בן עיר ונעשה מוקף ועיין בפ"י שהאריך בטעמו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכאורה צריך ביאור דניהו דמוקף בן יומו קרוי מוקף אבל עכ"פ בן כרך בודאי הוא ניהו דתוכל לתת עליו דין מוקף נמי משום בן יומו אבל עכ"פ בן כרך בודאי הוא וא"כ בזה יש לומר דשייך חומרי המקום שיצא משם דאף אם תחשבהו כמוקף ג"כ אבל עכ"פ פרזי בודאי הוא לא גרע מספק בן עיר או ספק מוקף חומה דמבואר באו"ח סי' תרפ"ח שיש לו לנהוג כבן י"ד דאזלינן בתר רוב והיא עיקר קריאתה ודי לנו שנעשה כמוקף ממש אם אין עתיד לחזור בליל ט"ו דאז נסתלק מעליו חובת בן י"ד ונעשה בן ט"ו ממש אבל כל שיהיה במקומו בליל ט"ו א"כ פשיטא דשייך עכ"פ חומר המקום שיצא משם ובא לשם דבעת זמן שחל עליו חובת קריאת מוקף הוא בעיר ופשיטא שחייב לקרות בי"ד אף שבי"ד הוא בכרך וז"ב לדעתי. ובזה נראה לי הטעם הא דבן כפר שבא לעיר קורא עמהן והקשו בתוס' למה יקרא ש"פ ולפמ"ש אתי שפיר דכאן שייך חומרי המקום שהלך לשם וכאן לא שייך לומר דהא אם יקבעו כלם בכפר הי' אסור להם לנהוג כבן י"ד דזה אינו דבאמת בן כפר כבן עיר בעי למקרי ורק שהקילו עליהם אבל פשיטא שחייב כחומרי המקום שבא לשם. ובזה מובן היטב טעם הש"ס דאמר מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי ורבנן הוא דאקילו על בני כפרים וכו' ואכתי טעמא בעי דסוף סוף כבר קרא ולא נעשה בן עיר כיון דעתיד לחזור למקומו בליל י"ד. ולפמ"ש אתי שפיר דבזה שייך חומרי המקום שבא לשם ודו"ק: