שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (ב׳)

והנה לכאורה יש ראיה לדעת המ"א דגם טומאה מבית לבית הוא מן התורה מהא דפירש"י והתוס' והר"ן בשבת דף קנ"ז גבי הא דפקקו המאור בטפיח ופירש"י דמיירי קודם שימות המת וכתב בשו"ת הר"י הלוי סי' ל"ד דדוקא קודם שימות המת לא חשוב כמתקן אבל אחר מיתה אסור לסותמו דהו"ל מתקן ואם נימא דטומאה מבית לבית אינו רק מדרבנן ומדאורייתא בעינן דוקא שיהיה באהל אחד וכמ"ש רש"י בסוכה דף י"ח ועפ"י שם וא"כ שם שהיה הטומאה באה ע"י טע"ט מבית אחר וא"כ לא היה מן התורה והרי כלי שנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו בי"ט משום דל"ח כמתקן כמ"ש רש"י בביצה דף ח"י וה"ה בזה וע"כ דהוה מן התורה וכבר נתקשה בזה בישעו"י סי' שמ"ג והביא מזה ראיה לדעת ה"ה שכתב דכלים הנקחים מן הגוי אסור להטבילם דאף דא"צ טבילה רק מדרבנן מכל מקום שאני כלי שנטמא בולד הטומאה דיש לו תקנה לחולין אף בלי טבילה ולתרומה מותר ג"כ מן התורה בזה שפיר ל"ח תיקון כ"כ ע"ש. ובזה אני אומר הא דכתב הר"י הלוי דקודם שימות המת ל"ח תיקון והדבר תמוה דהא הוא עשה כדי שלא יטמאו אח"כ במות המת וחשוב תיקון ועכ"פ מחזי כמתקן כיון דנודע כוונתו ועיין בישוע"י שם שתמה בזה על הר"י הלוי ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאינו רק מדרבנן ועכ"פ כעת שרי לה בלי הסתימה כ"ז שלא מת ובכה"ג ודאי מותר דהו"ל דומיא דולד הטומאה דדוקא בכלים הנקחים מן הגוי דעכ"פ אין לו תיקון כעת בלי טבילה מדרבנן משא"כ כאן דעכ"פ כל זמן שלא מת א"צ תיקון וכשימות ג"כ אין צריך טבילה מן התורה וא"כ לא חשוב כמתקן וז"ב מאד לדעתי ובזה מיושב מה שהקשה המג"א דאף לאחר שימות המת לא חשוב תיקון דהכלים שכבר בבית כבר נטמאו ולהכלים שיבאו אח"כ מהראוי שיהיה מותר דהוה כמו קודם שימות המת דלא חשוב תיקון. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא קודם מות המת דעדיין לא נטמאו שפיר אמרינן דכיון דכעת א"צ תיקון כלל ולכשיטמא ג"כ יהיו מותר מן התורה שפיר הוה כמו ולד הטומאה דעכ"פ מקרי אפשר בלא התיקון דשמא לא ימות ולכשימות ג"כ יהיה מותר מן התורה שפיר מותר אבל לענין הכלים שיבואו לאחר שימות ניהו דאינו רק מדרבנן מכל מקום כיון דאי אפשר בענין אחר הו"ל ככלים הנקחים מן הגוי וז"ב מאד והבן כי הוא דק שכלי ובלא"ה כבר השיגו עליו דעכ"פ מקרי מתקן להבית שיהיה מותר להכניס לתוכו כלים שלא יטמאו וזה ודאי מקרי תיקון. ובזה מיושב הא דכתב המהרי"ל סי' ס"ט שדוחק לאוקמא הא דדלו תיבותא בפרק בני העיר בשבת והקשה המג"א דאיך אפשר לאוקמא בשבת והא אסור דהו"ל מתקן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם דהוה הבי כנישתא פתוח להאי אדרונא וא"כ לא הי' הטומאה באותו בית ואינו רק מדרבנן וא"כ לא נקרא מתקן כלל דשם העיקר התיקון הי' בשביל הכהנים שיכנסו וא"כ גוף הבית לא היה שייך תיקון דבאמת לא יכניסו להבי כנישתא כלים באותו שבת ומה תאמר שמתקן הבית שיהיה מותר לכנס בו הכהנים א"כ כיון דעכ"פ אפשר שיכנסו בו ישראלים לבד דלא אכפת להו בטומאה וגם הכהנים שיכנסו לא יטמאו רק מדרבנן שפיר ל"ח תיקון כיון דאינו רק מדרבנן א"כ שוב היה מותר לסתום דל"מ מתקן וז"ב כשמש. והנה מהש"ס שם לכאורה ראיה דאין נושאין כפים בכל יום דאל"כ למה לא הי' הכהנים נכנסים לפרוס כפיהם דזה ודאי מותר דכיון דאינו רק טומאה מדרבנן פשיטא דעשה דנ"כ דוחה אותו ועיין בירושלמי סוטה גבי ר"א דהגיע עונת נ"כ ולא שאלין לי' והיינו משום דשם הוה באותו בית שהמת בתוכו ופשיטא דאסור אבל בבית הסמוך ודאי מותר וגם לפמ"ש המהרי"ל דמיירי בשבת מוכח דגם בשבת אין נושאין כפים דאל"כ מהראוי לדחות וכמ"ש הר"א נין ששון הובא בברכי יוסף סי' שי"א ועיין בתוס' סוטה דף ל"ט ד"ה כל ובריטב"א בחידושיו לכתובות דף כ"ב ובפ"י בברכות דף י"ט ויש לי אריכות דברים בזה ואכ"מ: