שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ב׳)

במה ששאל מעלתו על הרמב"ן שמביא הש"ך בסי' פ"ט ס"ק יו"ד שמיישב דעת הגאונים דסוברים דנשבע בנקיטת חפץ ביש בידו משכון והקשו הבעה"מ והרמב"ן מהא דאמרו בב"ב דף מ"ה דאם הטלית ביד אומן דעל הבעה"ב להביא ראיה ותירץ דש"ה דאומן קונה בשבח כלי והקשית דא"כ אמאי בעבר זמנו על האומן להביא ראיה ומטעם דבעה"ב אינו עובר בבל תלין והא אם אומן קונה בשבח כלי ליכא בל תלין כדאמרו בב"ק דף צ"ט. הנה כבר קדמוך רבנן בזה הקצה"ח ושאר מחברים. ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת כל הטעם דאם אומן קונה בשבח כלי אינו עובר בבל תלין הוא משום דהוה כאילו השבח עשה לעצמו ואח"כ מכרם להבעה"ב וכמ"ש רש"י בב"ק שם ולפ"ז לפמ"ש הרא"ש דהא דאומן קונה בשבח כלי הוא עד שיתן להאומן שכרו ויקח את הכלי וכתב היש"ש פ"ט דב"ק סי' כ"א דהדין עמו ע"ש ולפ"ז נראה לי ה"ה כשקצב לו שכרו מקודם א"כ ממילא הוה שכיר ממש דבעד הסך שקצב לו שכר לעשות לו השבח הלז ומ"ל ששכרו לעשות מלאכה או השבח הלז. ובשלמא כל שלא קצב לו קודם השכר אמרינן דהוא עושה לעצמו דיכול לומר אח"כ אם לא תתן לי כמו שארצה אני מקלקל הבגד ואחזירנו כמו שהיה אבל כל שכבר קצב לו שכר כך וכך הרי הסכים דבעד השכר קצוב יזכה הבעה"ב בשבח א"כ הרי הוא שכיר ממש דמ"ל שנתן לו אח"כ השכר או שקצב לו קודם והרי זה יכול לזכות בדין ופשיטא דהוה שכיר ממש ולפ"ז כאן שקצב לו שכר מה מהני הא דקני השבח הא מכל מקום עובר על בל תלין. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ מה דוחקי' בב"ק שם לאוקמא באגרי' לביטשא ולא אוקמא בקצב לו שכרו דאף דאומן קונה בשבח כלי מכל מקום עובר בבל תלין וכמ"ש. אך אחר העיון הדבר נכון דכל הטעם דעובר בבל תלין הוא משום דכיון דקצב לו שכרו ואם הי' רוצה לתת לו שכרו היה מוכרח לתת לו השבח א"כ הוה כשכיר ממש ולפ"ז עכ"פ כ"ז שלא נתן לו שכרו הרי לא עבר על בל תלין בעד השכר הקצוב לו דכ"ז שלא נתן לו שכרו הרי השבח שלו ונקנה לו וכמו כל אומן קונה בשבח כלי דפירש הרא"ש דנקנה לו עד שיתן לו שכרו ויקח לו הכלי. ולפ"ז גם כאן ניהו דקצב לו שכרו אבל כ"ז שלא נתן לו שכרו הרי נקנה לו הכלי לשבחו ולא הוה כשכיר ממש ושפיר הוצרך לאוקמא באגרי' לביטשא דלא הי' שבח וז"ב. ולפ"ז כאן שנחלקו בקציצה דהאומן אומר דקצב לו שתים והוא אומר אחד וא"כ כל זמן שלא נתן להאומן כפי המגיע לו באמת דהיינו אם היו באמת מגיע לו שתים והוא לא נתן לו רק אחת הרי אינו עובר על בל תלין אבל אם הדין דבעה"ב נאמן דאמרינן דאחר זמנו מדכיר דכיר ואין מגיע לו רק אחת שוב עבר על בל תלין דהא מוכרח ליתן לו בעד אחת ואין לו קנין בזה השבח דכבר קצב לו שכרו ולפ"ז שפיר אמרו דאחר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה משום דחזקה דאין בעה"ב עובר על בל תלין דכיון דאח"כ מדכר דכיר א"כ יהיה נאמן שלא קצב לו רק אחת וא"כ ממילא יעבור על בל תלין ובודאי משים אל לבו ונותן לו כפי המגיע לו באמת ובאמת אומן קונה בשבח כלי ולכך על בעה"ב להביא ראיה כשהוא ביד אומן דקני בשבח כלי ואף דקצב לו שכרו ומוכרח לתת לו בעד המגיע מ"מ כ"כ שלא נתן לו שכרו משלם הרי הוא השבח לעצמו ושפיר קני לי' אבל לאחר זמנו דאמרינן דבעה"ב נאמן דהיינו דבודאי נזכר היטב שלא קצב לו רק אחת וא"כ לא שייך אומן קונה בשבח כלי דכבר נקצב לו שכרו ובמלאכה דבעה"ב עביד והוה שכיר ממש וז"ב מאד: