שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ב׳)

והנה בגוף הדבר דבעינן שיחייב עצמו באיזה דבר הא לא חייב עצמו באיזה דבר לא מפטר כשבאו אח"כ עדים אמת שכן אמרו בהדיא בב"ק דף ע"ה מסתברא מלתא דרב באמר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן. אך אי קיי"ל כן יש בזה כמה עקולי ופשורי ועיין במלמ"ל פ"ג מגניבה ה"ט האריך הרחיב הדיבור בזה וכבר קדמו היש"ש להקשות דא"כ מה פריך בשבועות דף ל"ג מח"נ והא שם בודאי חייב שהרי לא חייב עצמו במידי. ולפענ"ד נראה דהנה ביאור הענין דמחייב עצמו במידי דסוף סוף איך יפטור והא כל הטעם דמודה בקנס פטור הי' נראה דכיון דאינו רק קנס שקנסו התורה שלא יעשה עוד א"כ מה מועיל שקנסו אותו שאם יכפור יפטור וכיון דבידו לכפור לא נוכל לקנסו ולכך כשמודה פטור דאיך שייך קנס בשלמא ממון שפיר מתחייב בהודאתו דלמה לא יתן מה שנתחייב אף שיכול לכפור יהיה לוה רשע ולא ישלם וכשהודה הוא חייב ליתן לחבירו ממון שנתחייב לו אבל קנס הוא דבר שאינו ממון רק למען לא יוסיף לעשות קנסו וכיון שבידו לכפור גם כשהודה פטור ולפ"ז כשיש עדים למה לא יתחייב דהא אין בידו לכפור שיש עדים שיחייבו אותו ושפיר נוכל לקנסו שלא יוסיף עוד. אך לפ"ז מ"ט דמ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הא כאן לא שייך הקנס וצ"ל דהסברא דמודה בקנס אינו מחמת זה דלא שייך קנס רק כיון דקנס אינו מחויב עפ"י עצמו עד שמחייבו אותו ב"ד דאשר ירשיעון אלקים כתיב ואף לצאת ידי שמים פטור כל שלא חייבו ב"ד כדאמרו בירושלמי פ"ג דכתובות ולפ"ז כל שהודה בעצמו ואף שבאו עדים אח"כ כיון דא"צ להרשעת ב"ד שהודה מעצמו וא"כ לכך פטרה התורה דבעינן אשר ירשיעון אלקים והרי לא צריך להרשעת אלקים אותו שמעצמו חייב ולפ"ז טעמו של המ"ד דמחייב בבאו עדים אח"כ דכיון דמודה בקנס פטור א"כ כל שהודה בעצמו הי' פטור וא"כ אח"כ כשבאו עדים צריך להרשעת אלקים שאל"כ פטור הוא ולפ"ז כל שחייב עצמו בהודאתו איזה דבר וא"כ אין הב"ד מחייבין אותו לגמרי שהרי עכ"פ הקרן מחייב עפ"י עצמו דלזה מהני הודאתו בזה הוה גזה"כ דכל שאין כאן הרשעת אלקים לגמרי ממילא נפטר והו"ל מודה בקנס. ומעתה נראה דזה דוקא בשאר קנסות אבל בפ"נ דל"מ לדעת הראב"ד שהובא בש"מ בב"ק בסוגיא דשור שהיה רודף דמשונה קנס זה מכל שאר קנסות דאם הודה לפני ב"ד דאומרים לי' זיל שלים ומשום דאינו משלם יותר רק אדרבא משלם חצי נזק דקרן הוא ולא יותר מקרן ע"ש א"כ ממילא אף בלא חייב עצמו במידי עכ"פ כשבאו עדים אח"כ ודאי פטור דהרי ל"צ להרשעת אלקים שחייב עפ"י עצמו רק דאין ב"ד כופין אותן לשלם וזה חלוק מדין ממון כמ"ש הש"מ בביאור דברי הראב"ד דבזה אין כופין וכיון שעכ"פ אין לו דין קנס לגמרי שפיר פטור אף כשבאו עדים אח"כ דהרי ל"צ להרשעת ב"ד אותו שמחויב ועומד הוה ואף לשיטת הפוסקים דחולקים על הראב"ד וסוברין דגם בזה אין אומרים לו זיל שלים עכ"פ לצי"ש ודאי חייב בזה דהרי אינו משלם יותר רק חצי קרן דאזקיה וכ"נ מהחינוך סי' נ"א שכתב דבח"נ מחויב לצאת ידי שמים ואי תפס לא מפקינן מיניה ע"ש ולא כ"כ בשחר קנסות רק בח"נ וכיון שכן שוב לא שייך הרשעת ב"ד דמחייב לעצמו עכ"פ לצאת ידי שמים ובכה"ג פטור אף בבאו עדים אח"כ. ובפשיטות יש לומר דלפמ"ש בשם החינוך דבח"נ קנסא אי תפס לא מפקינן מיניה וגם לצאת ידי שמים הוא חייב א"כ ממילא מקרי מחייב עצמו במידי דעכ"פ לצאת ידי שמים הוא חייב ואי תפס לא מפקינן הרי עכ"פ יוכל להיות חיוב יוצא בהודאתו וכל שיוכל להיות חיוב בהודאתו בכל אופן שיהיה מקרי מחייב עצמו באיזה דבר וז"ב עוד יש לומר דבר חדש דלכך מקרי מחייב עצמו באיזה דבר בפ"נ קנסא דעכ"פ עי"ז מתיעד השור שאם יגח עוד שתי פעמים נעשה מועד דאף דכעת פטור מפ"נ משום דהוה מודה בקנס עכ"פ לענין זה מועיל הודאתו שיהיה נעשה אח"כ מועד עי"ז דהרי הודה שנגח וא"ל דכיון דהוא לא התכוין להודות רק לפטור עי"ז מקנס דז"א דלא גרע ממחויב עפ"י טענתו דנתחייב לדעת הר"ר יונה ז"ל בטור חו"מ סי' קמ"ו וה"ה בזה וז"ב לדעתי. ואין להקשות לפי זה הא דאמר רבא בב"ק דף ע"ה קפחתינהו לסבי דבי רב מר"ג דא"ל ר"י שכבר אין לך עדים והא לא מחייב עצמו במידי ומאי קושיא הא הנ"מ לענין שאם יעשה לו נזק בשינו או בשאר אברים שיצטרך לשלם לו דכבר יצא לחירות עפ"י עינו דז"א דכיון דהוה מודה בקנס ולא יצא לחירות דבזה אף לצאת ידי שמים אינו מחויב כדאמר בירושלמי ואף תפיסה ל"מ וא"כ שוב לא נ"מ עי"ז מידי ואם יעשה לו אח"כ יצא בזה לחירות ולא הועיל כלום הודאתו שהודה בתחלה וז"ב ודו"ק: