שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ח (ב׳)

והנה מה שחידש הגאון בעל תפארת למשה דכל טבל בעולם לא מקרי אתחזיק איסורא דכ"ע מי שאינו בחזקת ע"ה מעשר פירותיו והוה כמו בשר שמותר לאכול מכל אדם אפילו אינו כאן להעיד ולא חיישינן שמא בשר נבילה היא כיון דלא חשידי בהכי רגילי דשחטו ה"נ רגילי דמעשר ונאמן ע"א והא דאמרו ביבמות דף פ"ח ע"א נאמן באיסורין מידי דהוה אהקדש טבל וקונמות דמהימן אע"ג דאתחזיק איסורא היינו דוקא בידוע שהבעה"ב לא עשרו ורק שזה מעיד שצוה הבעה"ב והרשה לאחד שיעשרו ועשרו ע"ש שכפל ושילש בדבר הזה. ולכאורה רציתי להביא ראיה לדבריו ממ"ש רש"י בריש גיטין דע"א נאמן באיסורין שהרי האמינה תורה לכל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ושחיטה וכתבו התוס' שם דלא הי' לו להביא ראיה מהפרשת תרומה ושחיטה דהרי בזה אף באתחזק איסורא נאמן כדאמרו ביבמות דף פ"ח משום דבידו וכ"כ רש"י בגיטין שם דלכך באתחזיק איסורא לא נאמן ע"א ול"ד לתרומה משום דבידו ע"ש והיא תימה גדולה שסותר דבריו תכ"ד ולפמ"ש הגאון א"ש דבאמת האריך הגאון דע"ה שחס על מעשרו וחשוד שלא להפריש או בחשוד ל"ש בידו ואינו נאמן באתחזיק ולפ"ז ס"ל לרש"י דהתורה האמינה אף ע"ה או חשוד אף שאין בידו לתקן משום דלא אתחזיק איסורא מקרי כל דלא נודע אם הוא מעושר או לא וכיון דמן התורה אמרינן דרוב ע"ה מעשרין א"כ לא מקרי אתחזיק וכן בשחיטה כל שהיה בידו לתקנו לא מקרי אתחזיק איסורא ולכך אף במומר כל שנתן לו סכין בדוק מותר משום דלא מקרי אתחזיק איסורא וע"כ דע"א נאמן דלא אתחזיק דבידו אינו מועיל רק דלא מקרי אתחזיק אבל מכל מקום כיון שחשוד הוא למה נאמן וע"כ משום דע"א נאמן כל שאינו לעצמו רק לאחרים. אך בגוף דבריו אני תמה דהרי בפסחים דף ט' אמרו ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא חבר שמת וכו' הרי הן בחזקת מתוקנים והא הכא דודאי טבילי הני פירי ספק מעשר וספק לא מעשרי וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ולדברי הגאון מה קושיא דהא שם לא מקרי ודאי טבל דמי שאינו בחזקת ע"ה מעשר פירותיו ולא מקרי אתחזיק איסור וא"כ לכך ספק מוציא מידי ספק וא"ל דזה באמת תירץ הש"ס דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן והרי הגאון שם פלפל בסוף התשובה במ"ש בשם חבר אי דוקא ת"ח או אף שאר אדם נאמן כל שאינו ע"ה ואף לדבריו כאן ודאי בת"ח מיירי כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעשר ת"ח שמת והניח פירות הרי הן בחזקת מתוקנים משמע דוקא ת"ח ולא סתם אדם נאמן כדהוכיח שם הגאון מדברי הרמב"ם שם דבתחלה כתב מסתם בני אדם דנאמן ואח"כ מזכיר ת"ח בהדיא וא"כ מ"ש חבר דוקא וע"כ דסתם טבל הוא בחזקת טבל ורק בת"ח החזקה שעשרם תיכף ועיין נדה דף ט"ו ע"ב ומיהו מהתם יש לדחות דשם כיון דהוו בני יומן אי לאו דחבר ות"ח הוה לא הוה בחזקת מעושר ואף דאי אפשר לגורן שתיעקר אלא א"כ נתרמה ממנה תרומה גדולה כדאמרו בירושלמי דבדבר שיש לו גורן מפרישין תרומת מעשר וא"צ להפריש תרומה גדולה דאי אפשר לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה תרומה גדולה וכ"כ הרמב"ם פ"ג ממעשר הכ"ב ובכ"מ שם ועיין פי"א שם הלכה ט' ובמשנה למלך שם היינו תרומה גדולה דוקא אבל לא תרומת מעשר וכאן אמרו דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מעושר אף תרומת מעשר ומעשר ראשון וכל המעשרות איברא דיש לדקדק דלפמ"ש נראה דתרומה גדולה חזקתו שאינו נעקר מן הגורן אלא א"כ נתרמה וא"כ שוב אתרע חזקת טבל עכ"פ לתרומה גדולה שוב ל"ש לאוקמא בחזקת טבל הראשונה דאז הי' בחזקת טבל לכל דבר ועכשו עכ"פ תרומה גדולה נתרמה ממנו וכעין מ"ש הר"ש בפ"ב דטבול יום דכל שכבר אזיל חזקתו מדאורייתא לא שייך לאוקמא אחזקה וצריך לומר דבאמת בפסחים לא הקשה הש"ס מטעם חובת טבילתן דאין ספק מוציא מידי ודאי ועכ"פ ודאי טבילי הוו וספק על המעשר דבשלמא החזקה איתרע מעל אותן פירי אבל עכ"פ אין ספק מוציא מידי ודאי שייך בזה. ובזה יש ליישב קושית התוס' בנדה דף ט"ו מה דלא מייתי בחולין ט' מזה דחבר ע"ש ודו"ק. יהיה איך שיהיה עדיין נוכל ליישב דלכך צריך חבר לזה דאל"כ לא הוה סמכינן בפירות ב"י ע"ז והמעיין היטב בכ"מ בפ"ג ממעשרות הכ"ב הנ"ל יראה דיש להמשיך בזה מה שצריך הש"ס עוד לחדש דאב"א דאימר דלא טבילי כר"א ע"ש ודו"ק. אך דלפ"ז אין מקום לקושית התוס' בבכורות דף ב' שהקשו דלר"מ דאית ליה סמוך מיעוטא לחזקה דאורייתא אמאי דמאי לדידיה אינו רק דרבנן ומטעם דרוב מעשרין הא יש לומר סמוך מיעוטא לחזקת טבל ולשיטת הגאון אין קושיא דכל שאין כאן המיעוט לא שייך חזקת טבל דהרוב מעשרין וע"ה ג"כ מעשרין רק מיעוט שאינן מעשרין וא"כ לא שייך חזקת טבל דהא לא נודע כלל אם לא מעושרין הם וע"כ צ"ל דמ"מ הי' הפירות אלו בחזקת טבל בתחלה קודם שנתעשרו אם אינו מכניסן במוץ וא"כ שוב גם לדברי הגאון אין מקום דמ"מ שייך חזקת טבל טרם שנתעשרו הפירות בעצמותן טבולים וא"כ מה"ת יהיה נאמן ע"א לומר שנתעשרו הא מוציא מחזקת טבל שלהם בעצמותם. ואולי כוונת הגאון דלפמ"ש התוס' בתירוצם הראשון דאפשר דעבדי כדר"א א"כ שוב לגוף הפירות לא היה להם חזקת טבל א"כ שוב השתא אם מסופקים אם נתעשרו הפירות לא שייך חזקת טבל דבעצמותם יש ספק שמא לא נתחייבו כלל ואם הספק על האדם אם עישר ויש לו חזקת חיוב לעשר בזה אמרינן כיון דהרוב מעשרין אין הע"א מוציא מחזקת מעושר. אך לפ"ז צריך לומר דהא דאמרו ביבמות דטבל מקרי אתחזיק איסורא היינו בנודע שנתחייבו במעשר ולא הכניסום במוץ. ומלבד שכ"ז דחוק אני אומר דלפענ"ד שייך בטבל חזקת טבל דא"ל דשמא הכניסום במוץ דעכ"פ הו"ל חזקה מכח רובא ורוב העולם אינם מכניסין במוץ דאסור לעשות טצדקי לפטור מן המעשרות ועיין ריש פרק כיצד מברכין וא"כ שוב שייך לאוקמא אחזקת טבל והא דכתבו התוס' לענין רוב ע"ה מעשרין הם דל"ש חזקת איסור דאפשר דעבדי כר"א היינו דאם אתה חושדו שלא רצה לעשר שוב פשיטא דלא שייך חזקת טבל דהא טפי יש לתלות דעביד כר"א ממה דנחשדו דלא עשרו דבר שצריך לעשר מן התורה. איברא דלפ"ז צריך ביאור בהא דאמרו בפסחים שם ואבע"א ספק וספק הוה דאפשר דעביד כר"א וקשה מדוע לא נימא דמסתמא לא עביד כר"א ובפרט בחבר שהוא ת"ח כמ"ש הרמב"ם וחזקה דאתיא מכח רובא דלא עביד טצדקי לפטורי מן המעשר והיה נראה מכאן ראיה להגאון שם שכתב דבכמה מקומות שמוזכר בש"ס חבר אין הכוונה לת"ח דוקא וא"כ יש לומר דכתירוץ זה מוקי הש"ס דחבר הוה אדם נאמן לא ת"ח ויש לחוש שעביד טצדקי. אך באמת זה דחוק דמכל מקום הוה ליה חזקה מכח רובא דרובא ודאי לא עבדי טצדקי לפטור ממצות תרומה ומעשר וגם ברמב"ם פ"ג מתרומות ה"כ נראה דסתם חבר הוה ת"ח ועבראב"ד וכ"מ שם שלא פקפקו בזה אך נראה דל"ק דשם דמקשה הש"ס מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי והרי כל דאפשר לעשות טצדקי לפטרו עכ"פ ודאי לא מקרי דהספק דשמא עשר יכול להוציא מידי ספק דאם הוא נזהר שלא לפטור ממעשר מכ"ש שנזהר לעשר בודאי תיכף וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשה בשו"ת נטע שעשועים סי' ל"ב דלהס"ד דלא ידעינן מהך דר"א א"כ יקשה קושית התוס' ונימא סמוך מיעוטא אצל חזקה ותירוצם הראשון לא שייך כאן דהא לא ידעינן מהך דר"א ותירוץ השני דלא מחזיקין ברשע בודאי לא שייך כאן דאנן לא מחזיקין אותו ברשע ואמרינן שרצה לעשר ונטרפה לו השעה וא"ל דלדידן לא אמרינן סמוך דזה אינו דהא ברובא דתלוי במעשה אמרינן סמוך וכמ"ש הרמב"ן ע"ש ובתשובה כתבתי בזה ולפמ"ש א"ש דמלבד דיש לומר דבאמת ידע להך דר"א רק דס"ל כיון דחבר הוא מסתמא לא יעשה טצדקי וחדש לו הש"ס דעכ"פ ודאי לא מקרי וא"כ עכ"פ חזקת טבל בודאי לא שייך דלא נתבררה וחזקה דאתיא מכח רובא אפשר לא ס"ל להס"ד אף גם דכבר נודע מ"ש הרשב"א והרמב"ן בחידושם לחולין דף י' ע"א דאף דלא אזלינן בתר רובא דתלוי במעשה היינו כשהמיעוט אינו תלוי במעשה אבל כל דהמיעוט ג"כ תלוי במעשה שוב אזלינן בתר רובא ע"ש וא"כ לפ"ז באמת חזקת טבל אינו חזקה ברורה כל דיכול לעשות כר"א רק הוה חזקה דתלוי ברובא דרוב לא מכניסין ע"י מוץ וא"כ להס"ד דלא ידענו מהך דר"א ומטעם דחזקת חבר שאינו עושה כזאת עכ"פ חזקת טבל לא שייך דבאמת לא שייך חזקת טבל כלל כיון דמסתמא מעשרין וגם בידו לעשרן וגם בידו להפקיען מחיוב מעשר כלל וע"כ צ"ל משום חזקה ע"י רובא וא"כ בזה שוב שייך לומר דרוב ע"ה מעשרין הם ומאי אמרת דנימא סמוך ומטעם דהו"ל רובא דתלוי במעשה דהרי גם מה דחושש שמא לא מעושר הא בידו לפוטרן וע"כ דרוב מכניסין לבתיהם בלי מוץ וגם זה תלוי במעשה ושפיר אזלינן לדידן בתר רובא: