שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״ס (ב׳)

והנה בשנת תרי"ז ישבתי בדין פה לבוב עם הרבנים הדיינים שבח"ל והמדפיס ר' משה באלבאן וגיסו ר' זיסיא תבעו את ר' אברהם יוסף מדפיס היות שר"א יוסף מדפיס הדפיס סידור קרבן מנחה עם לשון לעז בצחות הלשון אשר העתיק כי לא רצו להרשות הלשון עברי דייטש הנדפס מלפנים וע"כ קנה הוא מהמעתיק ההעתק הלז לצמיתות והדפיס הסידור ואח"כ הלך רמ"ב ג"כ למעתיק ומכר לו ג"כ ההעתק הנ"ל והדפיס הסידור הלז והלך ר"א יוסף לערכאות אחרי שהוא קנה הזכות מהמעתיק שאין אחר רשאי להדפיס למה רמ"ב מדפיס בדפוס שלו ויגיע לו היזק רב ונשלח מערכאות שלא ידפיס רמ"ב הסידור הלז ובראותו זאת הוכרח לפשר עמו ונתן לו הרבה ממון לפייסו שיניח לו וכעת בא רמ"ב לדון על שהיה הפשר באונס והביא כתב מסירת מודעא שהוכרח לפשר עמו והכל הי' באונס וחתמו שני עדים ע"ז וכתוב בהכתב שהכרנו באונסו. ופסקתי דזה אינו מקרי אונס אחרי שבדין מגיע לו זאת לר"א יוסף שהרי זה זכות שקנה לו וא"כ דינא קתבע ולא מקרי מסירה ומכ"ש שאינו מקרי אונס ול"מ מ"ש והכרנו באונסו כי אנחנו יודעים שזה לא מקרי אונס וכל דנתפשר הוה כמכר ובעינן שנכיר באונסו ולא הכרנו באונסו ואח"כ שלחנו אחרי העדים ובא ע"א ואמר שא"י כלל באונסו רק מה שצווח רמ"ב ור' זוסיא שהם אנוסים אך לדעתי זה לא מקרי אונס ואמרתי כן מצד הסברא דכל שעפ"י דין מגיע לו הזכות אין זה מקרי אונס ואח"כ עיינתי ומצאתי הדבר מפורש שהוא שו"ת הרא"ש הובא בטור סי' קי"ח בסופו ממש ובש"ע הועתק סי' י"ז אשה שטענה שמחלה כתובתה ונדונייתה לבעלה באונס אחר שבעלה גזם לגרשה או לישא אחרת מפני שאינה יולדת לא מקרי אונס מטעם כי בדין הי' שישא אחרת כדי לקיים מצות פ"ו והיא שחדתו בממונה שלא לגרשה ולא ישא אחרת. הנה מבואר דכל שעושה בדין לא מקרי אונס וה"ה כאן כל שבדין תובע ממונו לא מקרי אונס וא"ל דכיון דתבע ע"י ערכאות זה מקרי מסירה דהיה יכול לילך בדין ישראל דזה אינו דהרי בעוה"ר מה כח ב"ד יפה בזמנינו וזה אומר שרצה לילך בדינא ודיינא והוא השיב שאין רצונו בדייני ישראל רק לפני עכו"ם ובלא"ה הרי מבואר בחו"מ סי' ד' בהג"ה דעביד אינש דינא לנפשיה ואף שאסור לעשות ע"י גוי אם עבר ועשה ולא יכול להציל בע"א מה שעשה עשוי וא"כ בעוה"ר אנן סהדי דבב"ד לא הי' לו תקיפות להעביר אותו ממלאכתו רק לקבל סירוב עליו או שהיה משמיט עצמו וכל שעבר ועשה ע"י עכו"ם אין לו דין מסור ומכ"ש שלא מקרי אונס והפשר עכ"פ קיים כנלפנ"ד ובפרט שכבר נתקיים הפשר ופשיטא דהפשר קיים ואין לו עליו כלום כנלפענ"ד ועיין בשו"ת מהרי"ק שורש קפ"ה וח"ץ ז"ל סי' א': ואגב אכתוב במה שנשאלתי ב"ק פעלשטין סמוך ל"ק סאמביר מדיינים שלשה הנקובים בשמותם ר' מרדכי מאיר גלאנץ מאן ור' עקיבא שלאסמאן ור' אברהם יצחק שפריענער במעשה שאירע אחד ישב בכפר אחד עשרה שנים ויש לו שטר מכירה מהחזקה שהי' לזוג אחד בכל תוקף וכתב בשטר מכירה איך שבא לפנינו הזוג הנ"ל וקנו העדים מכל אחד מאתנו בקנין אשה והדר בעלה וכתבו וחתמו ונתנו ביד הקונה מוה' יהושע אשר רצו ברצון נפשם הטוב בלי שום אונס ומכרו החזקה בכפר הנ"ל בכל אופן היותר מועיל שוב נכתב בשטר כי קבלו דמי מכירה עד פ"א וקבלו עליהם אחריות על המקח הנ"ל בשעבוד נכסים דקני ודאקני וגם נכתב בהשטר שאמרו לעדים כתבו וחתמו בכל לשון זכות ויפוי ויהי' נדרש לשון השטר לטובת בעל השטר ודלא כאסמכתא וכו' וע"ז חתמו העדים וגם האשה ובעלה ואח"ז נכתב קיום ב"ד שבפניהם נעשה השטר הנ"ל גוף השטר וחתימת עדים וע"ז חתמו הב"ד היינו הרב ושני דיינים וישב כעשר שנים בשופי והשקט ועתה קם נכדו של המוכר ושכר העסק הנ"ל מהאדון והוסיף על הדמים וע"ז באו לדין הקונה מוה' יהושע הנ"ל והמוכר ונכדו אשר שכר עתה וטען המוכר שהיה אנוס בהמכירת החזקה לאשר ר' יהושע שכר מקודם מאדון והלשין על המוכר בפני האדון והבאיש ריחו אשר לא הי' יכול לשכור ע"כ הוכרח למכור החזקה והשיב ר"י אמת כי אני שכרתי מקודם יען כי הי' לי עליך טו"ת מפני שהמוכר הי' רינדאהר מהכפר ור"י היה נאמן אצל האדון בהגראלניע ובשאר עסקים וע"כ הוכרחתי לשכור הכפר למען תרצה לדון בפני ב"ד והיה לנו דין תורה והפסיד המוכר חזקתו כי המוכר היה צריך לשבע הרבה שבועות ואם היה נשבע הי' מחויב ר"י לפנות משם ולסלק מהעסק ולפי שלא נשבע היה פשר אח"כ שהמוכר יש לו ברירה או שיתן הוא סך מסויים לר"י וישאר בחזקתו או שר"י יתן לו סך מסויים ויהי' הוא מחזיק הכפר וע"ז נעשה השטר מכירה הנ"ל וא"כ לא הי' אנוס כי אף שלא הי' לך מעות לתת לי הי' לך למכור החזקה לאחר וע"כ שלא היית אנוס כלל וזה טוען שהיה אנוס ומה שמכר לו כדי שיהיה לו טענה עלי' אח"כ שעל אחר לא הי' לו שום טענה. זה תורף המעשה הבא ברוב ענין. וע"ז רצה אחד הדיינים לומר אמת שבשטר מכירה לא מוזכר שום דבר אונס ואדרבא מוזכר בלי אונס אך לאשר כי השט"מ נצמח מכח הפשרה והפשרנים קצבו סך מסויים וא"כ הוה כאונס על המעות ול"מ בזה אף במכירה כמבואר בסי' ר"ה ס"ד ואף שלא מסר מודעא הי' יכול לטעון כשטוען על סכום המעות ולכך צריך הקונה לשבע שלא הי' אנוס ע"ז והשנים האחרים האריכו לדחות דבריו. ואני תמה שהדבר א"צ אריכות והלא ממקומו הוא מוכרע דכל שלא ידוע אונסו אף שלא נתן לו כל הדמים מכל מקום כיון שנהנה ממנו קצת צריך מסירת מודעא כמ"ש הרמ"א שם ובסמ"ע שם ס"ק י"א וגם מבואר דפשרה דינו כמכר ע"ש ס"ג ואף דהתשב"ץ רצה לחלק בזה כבר כתבתי לעיל שהתשב"ץ גופו חזר בו וגם במתנה כשקיבל אחריות נכסים דינה כמכר כמבואר ברמ"א שם ס"ג וע"ש בסמ"ע ס"ק יו"ד וא"כ הדבר מבואר דא"צ שום אריכות שהשטר בתוקפו ומה שאמרו לדמות למ"ש הרשב"א סי' תתקט"ז הוא דמיון רחוק אבל א"צ דהדבר מבואר במקומו וכאן קיבל אחריות נכסים. דרך כלל א"צ לפלפל בזה ויפה הבאתם משו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"א ומ"ש שלא כתב שום ראיה לסתור דברי המהרי"ק יעיינו במלמ"ל פ"י ממכירה ושם ימצא סתירות רבות לזה ובתשובה הארכתי ליישב ועיין מהרי"ט חח"מ סי' צ"ח וע"כ הדבר ברור שהדין עם המחזיק ר"י הנ"ל: