שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (ב׳)

והנה בב"י כתב בשם הריטב"א דאם סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ותמה הב"ש דא"כ הא דפרכינן אלא חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ומשני בעדי אוכף ולשיטת הב"י קשה דאכתי מה מועיל עידי אוכף הא מכל מקום נחוש לשאלה ע"ש שהניח בקושיא וכבר כתבתי בזה הרבה תשובות והארכתי בזה. וכעת נראה ע"פ מה דהקשה הנוב"י וכמה אחרונים דאמאי נחוש לשאלה ולא נימא דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ולא כתבו בזה דבר ברור. ולפענ"ד דכיון דנפל איתרע והרי נאבד ואתרע החזקה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה בסימני אוכף דכל דחייש לן לשאלה אף דלא משאלי אינשי חיישינן לשאלה אבל בעדי אוכף כיון דזה ודאי דאוכף הוא של זה ואפ"ה נאבד שוב שייך כל מה שביד אדם הוא שלו וא"ל דאתרע במה שנאבד שהרי חזינן דאוכף ודאי שלו ואפ"ה נאבד ושוב לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וא"ל דאתרע במה שנאבד שהרי חזינן דאוכף ודאי שלו ואפ"ה נאבד ושוב לא חיישינן לשאלה בכלים דלא משלי אינשי וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ודו"ק. והנה זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ד חידש דאם יש סי' אמצעי בגוף וסי' אמצעי בכלים לא שייך חשש שאלה דהו"ל שאלה דיחיד ע"ש והנה זה ודאי דלשיטת הב"י בשם הריטב"א דאף בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ה"ה שאלה דיחיד דלא עדיף מכלים דלא מושלי ואפ"ה חיישינן מכ"ש בזה. ובזה נראה ליישב מ"ש האחרונים להקשות דא"כ מה פריך הש"ס מהי' קשור בכליו דנחוש לשאלה והא הוה שאלה דיחיד. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דמשני הש"ס בכלים דלא מושלי אינשי דהיינו למ"ד סימנים דאורייתא דמועיל כלים דלא מושלי ולא חיישינן לשאלה אף לשיטת הב"י דהב"י בשם הריטב"א לא חידש רק באם נימא דסימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי אבל למ"ד סימנים דאורייתא לא חיישינן לשאלה וא"כ ה"ה בשאלה דיחיד לא חיישינן ודברי אא"ז הח"ץ ז"ל נכונים דאנן דמספקינן אי סימנים דאורייתא או דרבנן וא"כ לכך לא חיישינן לשאלה דיחיד דהרי אם נימא דסימנים דאורייתא בודאי לא חיישינן לשאלה דיחיד ורק אם נימא דסימנים דרבנן וחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי וה"ה בשאלה דיחיד אבל אינו רק חשש וא"כ הו"ל ס"ס ספק דשמא לא חיישינן לשאלה בשאלה דיחיד וגם כלים דלא מושלי לא חיישינן לשאלה רק חשש בעלמא ואת"ל דחיישינן שמא הלכה סימנים דאורייתא ובודאי לא חיישינן לשאלה דיחיד ודו"ק: