מכתבו הגיעני והנה מה שהאריך להתיר בביהכ"נ שאין בו דירה דהוה כשותפין וכמ"ש הגאון בעל אהעו"ז הנה אמת שכבר כתבתי שכן כתב האהעו"ז ואני הבאתי דברי הש"ס בנדרים דף מ"ו דביהכ"נ הוה כחצר השותפין והארכתי שם והבאתי דברי הב"ש סי' למ"ד אמנם האמת אגיד דבריב"ש שהביא הב"ש מבואר דבהכ"נ הוה ברשות שאינה של שניהם ובחבורי יד שאול בהלכות נדרים סי' רכ"ד חלקתי בין בכה"נ של כפרים לבין כרכים יעו"ש ובאמת מ"ש האהעו"ז דגם בהכנ"ס חזי לדירה וכמו מרפסת ובאמת יעיין במ"א סי' קנ"ג דמ"ש דאכלו וגנו בבי כנישתא היינו בסמוך לבהכ"נ וכן הסכים בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קי"א דבהכ"נ הו"ל כאין בית דירה יעו"ש ולא דמי למרפסת: אמנם מה שהאריך האהעו"ז בחריפות דבהכ"נ הוה כמו שותפין מכח מקומות שיש שם והביא דברי הש"ע חו"מ סי' צ"ז והנה לפענ"ד נראה כעת דבר חדש דניהו דבהמקומות יש לכל אחד היינו מה שמחובר לבהכ"נ אבל גוף הבהכ"נ מקודש עד התהום ובזה אין חלק ונחלה להבעה"ב וזה נקרא רשות שאינה של שניהם וצדקו דברי הריב"ש ול"ק מש"ס נדרים דף מ"ו דשם קאי על המקומות של בהכ"נ אבל לא על גוף המקום של בהכ"נ ובזה נסתר כל דברי האהעו"ז באופן שהבהכ"נ עצמו אינו מקרי בית דירה ויעיין בשו"ת שמן הרוקח ח"ב שהאריך בענין קדושת בהכנ"ס אי יורד עד התהום יעו"ש כי אינו לפני וע"כ אני חוזר מכל מה שהסכמתי להאהעו"ז ודברי המ"א ברורים וכן הסכים אא"ז הח"ץ דבהכנ"ס הו"ל כמו בית דירה ומ"ש מעלתו מהך דאמרו בעירובין דחמשה לא בטלו לגבי אחד ולא מקרי אורחין הנה ל"ד דשם הם בעה"ב ופשיטא דלא מקרי אורחין לגבי אחד אבל בהכ"נ שאינו מקום דירה פשיטא שמקרי אורח לגבי דירה של השמש וע"כ איני מוצא מקום להתיר ואבקש לבל ירהב בנפשו עוז לחלוק על המ"א אף שהאהעו"ז לא כ"כ אבל מכל מקום פשטת הדברים מורין כהמ"א וכן בהרבה מקומות לא יחפוש בחפש מחופש למצוא מקום לענות נגד הפוסקים המפורסמים וכן החילותי לכתוב על מכתבו שלא יחלוק על המ"א אבל כיון שהאמת שיש מקום לדבר בפלפול נגד האהעו"ז אמרתי לכתוב במכתב מיוחד אף שיש לי עוד פלפול בזה מכל מקום אין הזמן מסכים כי אני יושב קרית חיצות והאהעו"ז לא ראה דברי הריב"ש וגם הבית הלל וב"ש לא עמדו על כוונתו ומ"ש נראה נכון ודו"ק. דברי הכותב בנחיצה דברי הצעיר:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
