שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״א (ב׳)

מה ששאל על דברת רש"י בפסחים דף כ"ט דרנבה"ק דס"ל ח"כ פטורין דוקא במזיד אבל לא בשוגג והתוס' חולקין עליו ובעה"מ ורמב"ן ר"פ שלישי מכתובות נחלקו ג"כ בזה וע"ז תמה דבתוספתא ב"ק פ"ט הי"ב מבואר הדליק גדיש חבירו ביוה"כ אפילו בשוגג פטור מפני שנדון בנפשו ע"ש והוא אליבא דרנבה"ק וא"כ מבואר דאף בשוגג פטור. באמת שהוא תימה רבה על כל הקדמונים שלא הרגישו בזה. והנה לחומר הקושי' כתבתי לו דאעפ"י שהוא שוגג היינו שוגג בקרבן דל"ש שגגה כרבנן דמונבז בשבת ס"ט וכמ"ש הרמב"ם פ"ב משגגות ה"ב דבכריתות שגגת קרבן ל"ש שגגה ולכך באמת פטור דהא באמת הזיד בכרת אבל זה דחוק דהא תני סתם אעפ"י שהוא שוגג. אמנם נראה דהנה באמת צריך ביאור למה לא יהי' שוגג ג"כ פטור כמו בח"מ שוגגין ועיין רמב"ן במלחמות שם שכתב שכמו שבחייבי מלקות שוגגין לא אתקוש לח"מ שוגגין ה"ה בכריתות שוגג לרנבה"ק לא אתקוש לח"מ שוגג ע"ש והנה באמת תמוה דלמה לא נימא דאתקש לגמרי ואני מוסיף דהרי ל"מ לשיטת הט"ז ביו"ד סי' רמ"ב דאם נקיש דבר לחבירו הוא שוה לגמרי ע"ש ס"ק א' א"כ באמת קשה דכל שמקשינן ח"כ כח"מ נימא דלגמרי אתקש. אך אף אם נימא כשיטת הפרישה דאינו שוה לגמרי הרי כתב שם הפרישה דבמורא רבו כמורא שמים דכתיב בחד קרא את ד' אלקיך תירא לרבות מורא רבו כמורא שמים וכתיבי בחד קרא אתקש לגמרי. ולפ"ז יש לומר דבר חדש דלאביי דיליף אסון אסון א"כ אינו בחד קרא יש לומר דלא אתקש לגמרי אבל לרבא דאמר מקרא דאם העלם יעלימו עיניהם מן האיש ההוא והיינו מיתת ב"ד והכרת א"כ ההיקש כרת שלי כמיתה שלכם כתיב בחד קרא מהראוי להשוות לגמרי וא"כ איכא נ"מ בין רבא לאביי בזה דלרבא מהראוי אף שגגת כרת פטור מתשלומין משא"כ לאביי איברא דלפ"ז הא דאמרו מאי איכא בין רבא לאביי א"ב זר שאכל תרומה ולא אמר דח"כ שוגגין א"ב. אמנם נראה דלרבא דס"ל כר"ל דאף חייבי מלקות שוגגין פטורין דיליף הכאה הכאה וכאשר צדד הר"ש ריש פ"ז דתרומות א"כ באמת לרבא גם לרנבה"ק דח"כ פטורין גם בשוגג דכל טעמו של רמב"ן כמו בחייבי מלקות שוגגין וא"כ לר"ל ורבא דס"ל כוותיה גם לרנבה"ק פטור ולכך לא ברור ליה להש"ס לומר דנ"מ בזה בין אביי לרבא דלרבא בלא"ה פטור בח"כ שוגגין. ועכ"פ נתברר דלרבא ח"כ שוגגין פטורין. ובאמת לפמ"ש הפרישה אתי שפיר לענין חייבי מלקות שוגגין דלאביי דיליף מרשע רשע א"כ יש לומר דלא הוקש לגמרי ולכך לר"י חייב אבל לרבא דיליף הכאה הכאה ושם כתיב בחד קרא כדדרשו שם סמיכות א"כ הוקש לגמרי וכמ"ש וקושית הר"ש דהרי רבא אמר דכל מקום דפליגי ר"י ור"ל הלכה כר"י יש ליישב לפענ"ד דכל דהוקש בחד קרא יש לומר דבזה הלכה כר"ל ור"י לא היה לו גז"ש זו רק מרשע רשע ויהי' איך שיהיה הרי בררתי דלרבא בח"כ שוגגין פטורין לגמרי וא"כ התוספתא פוסק כטעמו של רבא ולכך פטור אף בשוגג אבל רש"י אזל אליבא דאביי ולאביי באמת רנבה"ק מחייב בשוגג כנלפענ"ד לחומר הנושא ודו"ק: