שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ד (ב׳)

אשר שאל בהא דאמר רבא שם דטעמא דר"י דאינו יוצא בדיינים מגופי' דקרא שמיע ליה דלא ניתן להשבון דהוקש לשפיכת דמים וכתבו התוס' שם ד"ה רבא דרבא ס"ל כר"י ולא דמפרש דבריו בלבד וע"ש וע"ז תמה דהרי בב"מ דף ס"ז אמרו וכן אמר רבא כי אבק ריבית הוה ואין יוצאה בדיינים הרי בהדיא דדוקא בשביל דהוה אבק ריבית הוא דאינו יוצא בדיינים ולא כשהיה רבית קצוצה. הנה יפה שאל אבל כפי הנראה הגירסא שם רבה דהרי אמרו א"ל אביי לרבה משכנתא מאי ומצאתי ברא"ש שגרס ג"כ רבה. אך אף אם נימא דהגירסא רבא הנה לכאורה היה נראה לי דהנה בטעם דר"י דס"ל דאינו יוצא בדיינים אף דלמדו מקרא ומ"מ טעמא בעי דלמה לא יצטרך להשיב ולכאורה היה נראה לי דהנה בהא דס"ל לר"א דאבק ריבית אין יוצא בדיינים והקשה הפ"י שם כיון דחשיב גזל א"כ אף שנתן לו הוה מחילה בטעות ולמה לא יצטרך להחזיר ולכאורה הי' נראה לי דהנה כבר אמרו בדף ס"ה שם דר"נ מחלק הכא הלואה התם זביני ועיין ברש"י שם דפירש דריבית קצוצה היא ואין אבק רבית בהלואה אלא במכר והתוס' השיגו עליו דמכל מקום מחילה בטעות לא הוה מחילה וברא"ש נראה דהסכים לפירש"י רק דאיירי דידע ומחיל אבל משום רבית אסור ולפ"ז א"כ החילוק מבואר בין רבית קצוצה לרבית דרבנן דמחילה בטעות הוה מחילה לפירש"י ולפ"ז רבא דפליג שם על ר"נ אפשר דס"ל דגם בדאורייתא מחילה בטעות הוה מחילה אבל זה דחוק דשם משמע דאדרבא רבא ס"ל להיפך דמחילה בטעות לא הוה מחילה כלל. אך העיקר נראה דטעמו דר"י הוא דניהו דהוה גזל מכל מקום הא באמת הוא נתן במתנה רק דכל דרבית הוא ל"מ דאף מחילה דבתר הכי לא מועיל להגאונים ועיין ברא"ש ר"פ איזהו נשך מ"מ זהו למ"ד דניתן להשבון וא"כ התורה חייבו להשיב ומה מועיל מחילתו אבל ר"י דס"ל דלא ניתן להשבון ס"ל כיון דברבית קצוצה גם הלוה עובר א"כ למה יצטרך להשיב ללוה ולמה יהיה חוטא נשכר הא גם הלוה עבר ולגבי המלוה לא הוה גזל דהא הוא באמת נתן לו בתורת מתנה רק שלמ"ד דחייב להשיב ל"מ מתנתו אבל כל שלא ניתן להשבון שוב לא שייך שיצטרך להשיב דהרי הלוה ג"כ חטא וגזל אין כאן וזהו דאמרו דלא ניתן להשבון וכעין דאמרו בב"מ דאם מהדר לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' ולא מקיים המצוה וה"ה בזה. ולפ"ז לכאורה היה נראה להיפך דריבית דרבנן כיון דהלוה אינו עובר ועיין פ"ה ממלוה ובש"ע ח"מ סי' ל"ז וא"כ שוב יש לומר להיפך דעכ"פ היה נתינה בטעות והוה גזל לגבי המלוה ולמה לא יצטרך להשיב דהלוה לא חטא ואף אם נימא דהלוה ג"כ עובר מכל מקום באופן דהיה בדרך מקח רק שלא סמכה דעתו ונמצא בשעת מעשה לא היה כאן איסור הו"א דיצטרך להחזיר ולכך שם דהוה אסמכתא שפיר קמ"ל רבא להיפך דאבק ריבית הוא ואינו יוצא בדיינים והיינו דה"א להיפך ולזה קמ"ל כיון דאינו ריבית דאורייתא לא חייב להשיב אבל בריבית קצוצה פשיטא דא"צ להשיב. ובזה י"ל גם מה שהקשה בשיטה מקובצת בב"מ דף ס"א ע"ב דהרי רבא אמר בדף ס"ה דגלימא מפקינן מיניה הרי דיוצא בדיינים ולפמ"ש יש לומר דשם לא הוה ריבית קצוצה כעת רק דבא ע"י ריבית קצוצה ואפשר דבכה"ג מודה רבא דיוצא בדיינים אבל זה דחוק אבל באמת רש"י כתב שם ד"ה כי מפקינן מיני' דקאי אליבא דר"א וא"כ יש לומר דגם אביי ורבא נחלקו אליבא דר"א מיהו זה דחוק דאביי ורבא יפלגו אליבא מאן דלא קיי"ל כוותי' ורש"י כתב באמת דקיי"ל כוותי' לקמן וצ"ע מ"ש דקיי"ל כוותי' לקמן ולא הביא מהך דלעיל בדף ס"א ודף ס"ב גם היאך מקומו לקמן וצ"ע. עכ"פ קושיתו מדף ס"ז יש ליישב כמ"ש. אך אי קשיא הא קשיא בהא דאמר רבא בדף ס"א ע"א דלא לכתוב רחמנא לאו בגזל ותיתי מריבית והא בריבית אין יוצא בדיינים ובגזל יוצא בדיינים וא"כ לא נוכל למילף מריבית וא"ל דווקא הלאו דגזל הוא דקשיא לי' דל"צ לכתוב אבל העשה דוהשיב את הגזילה שפיר צריך לכתוב דזה אינו דהרי המהרש"א כ' שם דכל דהלאו בלשון אחד והעשה בלשון אחרת לא הוה לאו הניתק לעשה וא"כ שפיר צריך לכתוב לאו בגזל דאל"כ לא יהי' לאו הניתק לעשה דהעשה יהיה בלשון נלמד מריבית ולא הוה הלאו והעשה בלשון אחד וע"כ דריבית יוצא בדיינים וא"כ גם העשה דגזילה נלמד מריבית ושפיר הוה לאו הניתק לעשה והיא קושיא נפלאה וצריך לומר כיון דכל הטעם דאינו יוצא בדייני' הוא משום דגם הלוה חטא וא"כ בגזל דלא חטא פשיטא דנדע דיוצא בדייני' ול"צ למכתב קרא על השבה. מיהו אכתי קשה דעכ"פ לא יהי' עשה בגזילה ויהי' לוקה דלא ניתן להשבון ואם יכתוב העשה בגזילה ג"כ יהיה לוקה דאינו בלשון אחד ואכתי קשה ואפשר כיון דהש"ס קאמר דנילוף מבינייהו והיינו מרבית ואונאה וא"כ באונאה שוב הוה ניתק לעשה מיהו גם באונאה לא כתוב עשה רק שנלמד מגזל וע"כ צ"ע כעת. שוב התבוננתי דלק"מ דיש לומר דבאמת לא קשיא ליה לרבא רק על הל"ת בלבד אבל העשה באמת יכתוב וא"ל דא"כ ילקי כיון שהלאו כתוב בלשון אחד והעשה בלשון אחרת דזה אינו דהרי באמת צריך ביאור הא דאמרו תיתי מרבית והא לא לקי דאין מזהירין מן הדין וכבר הקשו כן בתוס' ד"ה אמרי וכתבו דבלא"ה לא לקי אגזל דהו"ל לאו הניתק לעשה ולפ"ז שוב כשנלמד מרבית מצי למכתב העשה בלשון גזל וא"ל דא"כ יהיה הלאו בלשון אחד והעשה בלשון אחר דזה אינו דבלא"ה לא לקי דאין מזהירין מן הדין וז"ב. ובזה מיושב מ"ש התוס' ד"ה לעבור דלמה לא מוקי בגזל ולעבור בשני לאוין משום דלא לקי אלאו דגזל משום דהוה לאו הניתק לעשה ותמהו כלם דהא חד עשה לא מנתק תרין לאוי ולפמ"ש אתי שפיר דוקא תרי לאוי גמורים אבל כאן על חד לאו הוה ניתק לעשה ועל לאו השני לא לקי דאין מזהירין מן הדין וא"כ אין נ"מ בהרבות לאוין ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א דא"כ למה מוקי בכובש שכר שכיר דהא הוה ג"כ לאו הניתק לעשה ולפמ"ש אתי שפיר דשם הוה תרי לאוין ולא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי ודוק. אך עדיין קשה לפמ"ש ה"ה בפ"ב מאיסורי מאכלות דכל שהוזהר כבר מכלל לאו הבא מכלל עשה שוב עונשין מן הדין ועיין מלמ"ל שם ובספרי הכללים א"כ אם נכתב העשה של גזל שוב ממילא יהיה עכ"פ מוזהר שלא לגזול דהרי התורה חייבה להשיב הגזילה והוה כעין לאו הבא מכלל עשה ושוב ילקה ויש ליישב ודו"ק ועיין גד"ת ח"ב שער מ"ו סי"א: