שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ג (ב׳)

ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהביא בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל סי' ט"ו ראיה דעוברים בפחות מכשיעור בב"י מהא דאמרינן בדף וא"ו הבודק צריך שיבטל מ"ט אילימא משום פרורין הא לא חשיבי וכ"ת כיון דמנטרא אגב ביתו חשיבי וכו' והא פירורין ודאי פחות מכזית הוא ואינו עובר כלל ע"ש שהאריך בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבפירורין שפיר עובר על ב"י דשייך חזי לאצטרופי אם יהיה עוד פרורין פחות מכזית דא"ל דלא שייך צירוף דעובר אף שלא ידע דזה אינו דלענין פרורין ודאי אינו עובר כל שלא ידע דבשלמא אותן שרואה ויודע הוא משמרן אגב ביתו ומחשבו להן אבל מה שאינו רואה שפיר בטלו אגב ביתו ובטלו וא"כ כ"ז שלא ידע אינו עובר ושפיר שייך חזי לאצטרופי אם יודע מהם ואז יחשבו בעיניו. ובזה מיושב ג"כ מה דמקשה עוד שם מהא דאמר בדף מ"ה לענין בצק בסדקי עריבה דאף בפחות מכזית עובר ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' עכ"פ מבואר שם דבחצי שיעור עובר ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג ודאי שייך ב"י בחצי שיעור דחזי לאצטרופי דמה דלא חזי ודאי בטל לגבי עריבה ויש לישב בזה קושית התוס' על רש"י ולהאריך בסוגיא שם ואכ"מ. עוד נראה לי דבאמת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו כתב הטעם דחצי שיעור אינו עובר על ב"י משום דכל הטעם דחצי שיעור אסור משום דאחשביה כשאוכלו וכאן מה שאינו מבער לא שייך דאחשביה דאדרבא בשביל דלא מחשבו אינו מבערו ודפח"ח. אבל אני אומר עוד דכאן אדרבא מבטלו כיון דבאמת צריך ביטול והוא מבטל כל חמץ שיש לו וא"כ איך שייך אחשביה דהרי באמת מבטלו ואף דחצי שיעור אינו מבטל אבל כיון דמבטל עכ"פ החמץ שוב לא שייך אחשביה דבאמת אם יהיה כשיעור היא בכלל הביטול ולכך כשמוציא חצי שיעור אינו עובר על ב"י וז"ב לדעתי. ובזה ממילא מיושב קושית הפ"י בדף וא"ו דאמר הבודק צריך שיבטל וקאמר אי נימא משום פרורין וא"כ שפיר אמר דצריך שיבטלו דאם לא יבטל באמת יעבור על ב"י דשייך אחשביה כיון דבדק החמץ והניח הפרורין מכלל דאחשבינהו וגם בבצק שבסדקי עריבה כיון דאינו מבטלו דהרי עשוי לחזק העריבה והוא צריך לזה א"כ לא שייך דביטלו ולא אחשביה דודאי אחשבי' שצריך לו לחיזוק העריבה ופשיט' דעובר וז"ב. והנה לכאורה נראה לומר דבר חדש דלפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דחצי שיעור דאסור היא משום דאחשביה כשאכלו ולפ"ז לפי דעת בעל המאור דמקיים העשה דתשיבתו באכילתו ולפ"ז אם נימא דגם על חצי שיעור עובר על ב"י לא יהיה אסור חצי שיעור חמץ לאכול דלא שייך דאחשביה דדלמא לא אחשביה רק שרצה לקיים מ"ע דתשביתו או להנצל מאיסור ב"י ומכ"ש ביו"ט דאסור לשרוף ואף פירור וזורה לרוח אסור בשבת ועיין מלמ"ל פ"א מחמץ ובמגיה שם דא"א בע"א אך זה אינו דאיך אפשר שיעבור על ב"י בח"ש ולא יעבור באיסור אתמהה דאיך יהיה ב"י חמור מאכילה. אמנם עדיין יש לומר דעכ"פ באם יהיה לו שיעור כזית ביו"ט דאז להנצל מאיסור אם יאכל פחות מכזית שוב לא שייך איסור ח"ש דעשה להנצל מאיסור ב"י ועל ח"ש לא יעבור וכדעת הפוסקים דבחצי שיעור אינו עובר וגם על אכילה אינו עובר דלא אחשביה דעשה להנצל מאיסור ואי אפשר לו בענין אחר. וראיתי להטעם המלך שכתב דכל דאיכא איסור כרת פשיטא דאינו מקיים המ"ע דתשביתו והבעל המאור לא אמר רק בע"פ דליכא כרת ע"ש בפ"א מחמץ ולא ידעתי מהו שח דניהו דחייב כרת אבל המ"ע דתשביתו קיים בזה ואף לפי דבריו בח"ש דליכא רק איסור בעלמא פשיטא דקיים מ"ע דתשביתו או הלאו דב"י וא"כ אינו עובר כלל על אכילת פחות מכשיעור והיא הערה חדשה. ובזה יש ליישב מ"ש הרמב"ם פ"א מחמץ דאיסור ח"ש בחמץ הוא מקרא דלא יאכל ותמה הכ"מ דלמה לי טעם זה ואטו גרע מכל ח"ש דאסור מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דכ"מ בכה"ג דלא שייך הטעם דאחשביה וסד"א דמותר וקמ"ל דאסור משום לא יאכל: