שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קכ״ו (ב׳)

מכתבו הגיעני ואני פה בקרית חוצות ואין לי ספרים לעיין אך היות כי מעלתו כתב כי אבי הבת ת"ח וירא ד' אמרתי להשיב כפי כח הזוכר. והנה על דבר הקידושין שהיו ביום השבת ומעלתו כתב שהאחד מהעדים הוא פסול בודאי והשאר אינם פסולים בבירור וכתב מעלתו דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול הנה לא ידעתי למה לו לחפש פסולם הלא הם קרובים אחיו וגיסו וגיסו של אתי גיסו. והנה מעלתו האריך דכאן פסול לשיטת הש"ך דבעינן שיכוונו הכשרים לאסהודי והפסולים לא יכוונו לאסהודי וכאן כלם לא נתכוונו להעיד ומש"ה פסול. והנה יפה כתב וכאן יש עוד ריעותא שקידש בשבת וגם בטבעת שאולה. והנה אף שיש לפקפק בכל אחד מהם מ"מ בצרוף כלם יש להתיר כיון דעכ"פ הם קרובים זל"ז רק שנשאר אחד שהוא זר וניהו דלשיטת הסמ"ג יש להחמיר בקידש בעד אחד בכה"ג בודאי יש לצרף להקל אמנם בספר בית הלל כתב דהיכא דשניהם מודים מהני עדות של הכשר וכאן כפי הראות שניהם מודים בדבר אמנם הב"ש בסי' מ"ב סעיף ב' חולק ע"ז וכתב דהא עד פסול מבטל כל העדות והוה כאלו מקדש בלא עדים. אך לפענ"ד הי' נראה דטעמו של הבית הלל הוא כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותו בטלה הוא מטעם גזירת הכתוב וחידש הוא דגם הא דלא מועיל בקידושין אם שניהם מודים הוא ג"כ גזירת הכתוב דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ אין לך בו אלא חידושו ועכ"פ אם שניהם מודים לא יהיה נפסל בנמצא אחד מהם קרוב או פסול. ובלא"ה נראה כיון דכל הטעם דשניהם מודים לא מהני הוא משום דיליף דבר דבר מממון ואין דבר שבערוה פחות משנים ולפ"ז כל דחידש הסמ"ג ומהר"ם פדואה דאף בע"א חוששין לקידושין והיינו כדעת הסוברים דמקדש בע"א חוששין לקידושיו ולא בעינן שנים ולפ"ז כל דלא יליף דבר דבר שוב אם שניהם מודים סגי וא"כ דברי הבית הלל נכונים אמנם זה אינו דהרי בשניהם מודים לבד לא סגי אף לשיטת הסמ"ג אלא בעינן שיהיה ע"א עכ"פ וכל שנמצא אחד מהם פסול אף עד אחד אין כאן אלא מחוורתא כמ"ש בראשונה ולכאורה רציתי לומר דטעמו של הסמ"ג הוא משום דר' יוסי סובר במכות דף ו' דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ולפ"ז אם נימא דקידושין דומה לדיני ממונות אפשר דפסקו או דחששו עכ"פ לשיטת ר' יוסי והוה כמו ע"א בממון אבל זה אינו דהתוס' פירשו שם הטעם דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר הוא משום דע"א יכול לחייב שבועה וכאן בקידושין לא שייך שבועה כמ"ש רש"י ז"ל בקידושין דף ס"ה ע"ב ע"ש ובמהר"ם פדואה א"כ שוב ע"א לא מהני כאן אמנם לשיטת הסמ"ג ושאר פוסקים דסברי דע"א בקידושין מהני א"כ לא בעינן צירוף כלל והוה כמו ע"א לענין שבועה א"כ שוב שפיר אמרינן דתתקיים העדות בשאר אליבא דר"י ושפיר כתב הרמ"א שם דלשיטת הסמ"ג אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אם שניהם מודים מהני ול"ק כלל קושית הב"ש שם וכ"ז אינו אלא לפלפולא אבל לענין דינא לא קיי"ל כר' יוסי אלא כרבי וא"כ הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ אפילו ע"א אין כאן אך יש לחוש לדברי הב"ה. אמנם לפענ"ד דברי הב"ה אינם נכונים דכיון דאם לא הודו לא הי' מועיל דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול א"כ אף שהודו הו"ל כאלו המקדש והמתקדשת לא ראו את העדים דיכולין לומר לשחוק כוונו ואף שאח"כ אמרו שכוונו באמת לשם קידושין לא מהני כלל דהוה כמקדש בלא עדים כמבואר בסי' מ"ב סעיף ג' ובח"מ בשם המהרי"ט ע"כ נראה דהדבר ברור דאין לחוש לקידושין האלו כלל. אח"כ נתחדש לי עוד דברים וזה אשר הוספתי וגדולה מזו מצינו דבעד הצריך שבועה דלא הוה עד כלל דהתורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר וכאן דלא הוה עד כלל אלא ע"פ הודאת הבעלי דינים לא הוה תורת עדות ע"ז: