שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קכ״ה (ב׳)

מכתבו הגיעני. אשר שאל בדבר אשר חדשים מקרוב המציאו להרתיח אמבטי גדולה עם מים שלא אצל האש רק ע"י קנה המוליך הזיעה מן הכלי שעומד אצל האש בתוך האמבטי ומהזיעה מתחמם המים שבאמבטי עד שמעלה רתיחה ואם יש לזה דין כ"ר בכל הענינים להגעיל בה כל הכלים הצריכין הגעלה אף אותן שקבלו בליעתן אף ע"י האש וע"ז האריך מעלתו לפלפל אם יש לו דין כ"ר שעומד אצל האש והביא שדעת רוב הפוסקים דהגעלה דוקא בכלי שהאור מהלך תחתי' בעינן. ואני תמה שבש"ע או"ח סי' תנ"א מבואר להדיא לענין הגעלה דכ"ר נקרא שהרתיחו בו מים על האש אפילו אינו עתה על האש רק שעודנו רותח וכן כתב הטור וכן מצאתי ברמב"ן לע"ז סוף המסכתא שכתב להדיא דלענין הגעלה בעינן שיהיה ע"ג האש ממש וכ"כ הטור יו"ד סי' קכ"א שמסתבר כאותו דיעה וכ"ת דיש לחלק בין היתירא בלע לאיסורא בלע והלא דעת רבים מהפוסקים דחמץ שמו עליו עיין בסי' תנ"א ותנ"ב וצ"ע ועכ"פ לאותן הדיעות יש לספק בזה. והנה מעלתו הביא דברי הר"ן שבת מ"א גבי מוליאר מ"ש החילוק בין מוליאר לאנטיכי ומשם מבואר דכל שאינו עומד אצל האש ל"מ כ"ר. ובאמת שדבר גדול דיבר בזה אבל דברי הר"ן בעצמם תמוהים שמלבד שבירושלמי פרק כירה ה"א מבואר חילוק אחר בין מוליאר לאנטיכי אף גם דלדברי הר"ן קדירות שעומדות אצל האש כדרך שאנחנו מבשלים רוב הקדירות לא יהיה להם דין כ"ר וכבר תמה בזה הק"ע שם והניח בקושיא. אמנם נראה דהנה התוס' בשבת דף מ' ד"ה וש"מ הקשו מ"ש כ"ש מכ"ר וכתבו כ"ר מתוך שעומד על האור דפנותי' חמים ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך כ"ז שהיס"ב אסור אבל כלי שני אע"ג דהיס"ב מותר שאין דפנותי' חמים והולך ומתקרר ובק"ע ה"ב שם תמה שלא ראו דברי הירושלמי שם מה בין כ"ר לכ"ש אמר ר"י כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת אמר ר"י כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכ"ר ולא לכ"ש הרי שמבואר חילוק אחר ובתשובה כתבתי בזה ליישב וכאן אומר דבר חדש דהנה בביאור היד שולטת נחלקו מוהרש"ל וש"ך סי' ק"ה דהמוהרש"ל הבין דיד שולטת היינו שאינה סולדת ויוכל לשלוט בו ובזה הוא דהתירו בכ"ש אבל לא בכ"ר והש"ך שם ס"ק ה' כתב דשולטת היינו סולדת ועיין שו"ת ב"י סי' כ' עכ"פ לפענ"ד הדבר תלוי בזה דאם נימא כפירוש המוהרש"ל דכ"ר אסור אף שאין היד סולדת א"כ אי אפשר לומר דחילוק בין מוליאר לאנטיכי כפירוש הר"ן דהרי אף שאינו ע"ג האש עכ"פ היד סולדת בו ואסור ולכך הוצרך הירושלמי לחלק באופן אחר אבל הר"ן פירש לפי ש"ס דילן שכתבו תוס' החילוק בין דפנות מקררות א"כ כל שכן עומד אצל האש ממש והדפנות מקררות הוי כ"ש לכן חשיב הר"ן מוליאר לכ"ש. ומעתה עכ"פ אין קושיא על התוס' מירושלמי דיש לומר דהירושלמי ס"ל דאפילו אין היד סולדת אסור בכ"ר שעומד אצל האש וממילא באינו עומד אצל האש עכ"פ בי"ס אסור אף שהדפנות מקררות ולכך חילקו התוס' בענין אחר ולכך הוצרך הירושלמי לחלק בין מוליאר לאנטיכי בע"א דלא כר"ן אבל בש"ס דילן שלא נמצא הבדל בין מוליאר לאנטיכי כמו בירושלמי ועיין בק"ע שם ע"כ חלקו התוס' בין דפנות מקררות ודו"ק. אמנם לפענ"ד נראה דאף לפי שיטת התוס' ג"כ יש חילוק בין שבת לשאר איסורים דלענין בישול דבשבת אסור משום בישול וכל שדפנותיו מקררות מותר דל"מ בישול משא"כ בשאר איסורים כל שהמאכל חם והיד סולדת בו אסור ולפ"ז לענין הגעלה כל שדפנותיו מקררות ל"מ הגעלה מכ"ר וכמ"ש הרמב"ן סוף ע"ז דלענין הגעלה כ"ע מודים דכ"ש אצל האש ל"מ הגעלה ואף שבש"ע סי' תנ"א לא קיי"ל כן וגם י"ל דכל שהזיעה מחמם מקרי אש ממש לפענ"ד מ"מ יש להחמיר דמידי ספיקא לא נפקא כמ"ש מעלתו: