שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ט׳

ראיתי בספר שנדפס מחדש בווארשא ושמו קול שמחה מהרב המפורסם מוה' שמחה בונם ז"ל מפארשיסחא ובסופו ליקוטים חדשים בגפ"ת שנסתפק במי שנתחייב מלקות וקנס והודה בקנס אם הוה כנתן הקנס ופטור ממלקות דכל דמשלם אינו לוקה והאריך דהוה כנתינה בע"כ דלא שייך נתינה ואח"כ כתב דכיון דמלקות חמור לא שייך שיפטור ע"י הקנס דבזה שייך קושית התוספות דכי אתגורי אתגר ותירוצם לא שייך דהא לא נתן כלום והנה גוף הסברא דחשוב כנתן הקנס מצאתי כעין זה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' י"ט דבמפותה כל שמודה בקנס א"צ לישא אותה דהוה כנתן הקנס דפטור ושם שייך ג"כ לומר דהוה נתינה בע"כ ובאמת שלפי דעתי אין כאן מקום ספק כלל כי כל הטעם דקלב"מ הוא משום רשעה אחת אתה יכול לחייבו ולא משום שתי רשעיות ולכך לצאת ידי שמים חייב ועיין ב"מ דף צ"א וא"כ זה כשהב"ד מחייבו אבל כאן דאדרבא נפטר ואינו מחויב כלל קודם שחייבו ב"ד ועיין כתובות דף ל"ג ע"ב א"כ פשיטא דחייב מלקות וז"ב ופשוט: