שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ט״ז)

והנה מצאתי דבר נפלא בראב"ד פ"ד מהלכות ממרים ה"ג שכתב דלא תסור לא שייך רק במצות עשה שלא תסור מן הדבר אבל תעשה ומשמע דבל"ת לא שייך זאת ועיין בלח"מ שם ובזה נבין מ"ש שאני התם דכתיב לא יגיד ואינו מובן ובמקום אחר פירשתי עפמ"ש המלמ"ל פ"א מנערה יעו"ש אבל לשיטת הראב"ד דאתי שפיר דשם הוא מ"ע שיגיד ובזה שייך לא תסור אבל חצי שיעור דאסור מכח ל"ת לא שייך לא תסור ודו"ק היטב. והנה במ"ש המלמ"ל פ"א מחמץ ה"ו ובפ"ד דשבועות ה"א בשם רא"ם דאכילה לר' יוחנן בכל שהו והא דאינו חייב כרת ועונשין בכ"ש משום דהלכה עוקבת המקרא ע"ש אני תמה מהא דאמרו בסוטה דף ט"ז ר' יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא ואמאי לא חשיב גם זאת דאכילה בכ"ש והלכה עוקבת מקרא דאינו חייב רק בכזית ואף דיש לומר כיון דאינו עוקב כל המקרא דלענין איסור נשאר על לשון המקרא דאסור בכ"ש לא אתי הלכתא ועקר לכל המקרא לכך לא חשבו. אכתי קשה דא"כ למה לי הטעם דחזי לאצטרופי לימא משום דאין סברא לעקור כל המקרא ממשמעותא לכך בכ"ש נאסר ואף אם נימא דכל דעוקר נוכל לומר דיעקר כל המקרא. אכתי קשה דהרי להרא"ם במ"ע עוקר כל המקרא כמ"ש המלמ"ל ואמאי לא חשיב נמי זאת בכלל דעוקר המקרא וצ"ע. וע"כ צריך לומר דר' יוחנן משום ר' ישמעאל אמר כן וליה לא ס"ל. ויש להמתיק הדברים דהרי הש"ס פריך ולחשוב נמי הא דמצורע ואמר רב אשי הא מתניתא מני ר' ישמעאל היא הא מני ר"ע היא והרי הרמב"ם פסק כר"ע ועיין פר"ח ריש סימן פ"ד שהאריך בזה וא"כ ר' יוחנן משום ר' ישמעאל הוא דחשוב להנך שלשה אבל ר' יוחנן לדידיה ס"ל דיש עוד אחד או דלא ס"ל כלל הך דר' ישמעאל. ובזה מיושב מה שהקשה בספר הנחמד דברי אמת קונטרס רביעי על התוס' מנחות דף ל"ב ד"ה כתבה כאגרת דרש"י ס"ל דהלכה כריה"ג דהרי ר' יוחנן אמר כן משמיה דר' ישמעאל ולפמ"ש ע"כ ר' יוחנן לעצמו לא ס"ל כן ודו"ק. שוב מצאתי ביום ה' שופטים תרכ"ו בספר יד דוד בסוכה דף וא"ו ע"ב שהביא בשם ספר אחד שהקשה כן ונהניתי: