שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן פ״ז (ד׳)

והנה הכ"מ כתב דשיטת הרמב"ם דמפ"כ כשר בד"מ מדרבנן ובקידושין דאמרו מפ"כ היינו ממון דד"נ היא פסול מפ"כ דאוקמוה אדאורייתא וראיתי בספר נדפס מחדש ושמו לוחות העדות בהלכה שמינית דא"כ איך אמרו מעיקרא לנחי גבי דידה מחקה לה ולמה לא קאמר בפשיטות דאי דכירי לסהדי ואי לא דכירי זימנין דדכירי עפ"י מכתבם והוה מפי כתבם ובשלמא לשיטת הרי"ף כל שנפיק מתחת יד הבעלים ל"ח אבל לשיטת הרמב"ם קשה. ולפענ"ד נראה דהנה בקידושין אמרו דלא סגי בהודאת בע"ד דיליף דבר דבר מממון ומשום דהו"ל חב לאחריני. ולכאורה שוב מהראוי דלתכשר מפי כתבם ואי דהוה חב לאחריני הא בממון כשר מפי כתבם וא"כ שוב גם בזה יכשר מפי כתבם אך כל שמניח תחת יד עדים אם הבע"ד לא יודו שוב לא כשר מפי כתבם אבל כשיצא מתחת יד הבעלים שוב כשר מפי כתבם וע"ז קאמר דלמא מחקה ולא יהיה הודאת בע"ד. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' דבגיטין אמרו דאי גזייה לזמן קטלינן לה וכאן אמרו דמחקה לה. ולפמ"ש אתי שפיר דאם תוכל למחקו ולא הוה הודאת בעל דין שוב הו"ל מפי כתבם ולא מועיל ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש הכ"מ דקידושין הו"ל ד"נ א"כ היאך אמרו בקידושין שם דהיה סגי בהודאת בע"ד אי לאו דחב לאחריני הא בד"נ ודאי בעי עדים לכ"ע ובאמת בזה אי קידושין דמי לד"נ או לממון יש בזה מבוכה רבה ועיין תוספות מכות דף וא"ו ובב"י חו"מ סי' למ"ד ובש"ע אהע"ז סי' קל"ג וצע"ג. עוד נראה לי דבאמת מה דקידושין דומה לד"נ היא משום דאם תזנה תהיה נהרגת ע"פ הקידושין ולפ"ז אם ננחה גבי דידה ודידיה תוכל למחוק או תחפה על ב"א שוב לא פתיך ד"נ דהא כל שתוכל למחוק שוב יותר דומה לד"מ מלד"נ ושוב לא פסול משום מפי כתבם ורק אם מונח לגבי עדים ולא תוכל למחוק אז הוה ד"נ ודו"ק ובזה מיושב קושית התוס' שמחקה לה וא"ל דתהרג כל שמחקה דא"כ שוב הו"ל מפי כתבם דהא הוה ד"נ ודו"ק היטב: