שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ע״ו

הקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י בהא דכתבו התוס' בחולין דף יו"ד ע"ב בהא דיליף חזקה מנגע והקשו דלמא משום דספיקא לחומרא וע"ז הקשה דע"כ לא שייך לומר דספיקא לחומרא רק אם היה ודאי היה אסור אבל כאן כל זמן דלא אמר הכהן שהוא טמא אינו טמא וא"כ כל שהוא ספק ולא אזלינן בתר חזקה מה שייך לומר דספיקא לחומרא הא הכהן לא יוכל לומר טמא בודאי רק מחמת ספק וכל שלא אמר טמא בודאי אינו טמא. ולפענ"ד יש לומר דמה דמסגיר שנית א"צ לומר שום דבר ומיהו זה אינו דאכתי בהסגר הראשון אין ראיה והתוס' שם בהס"ד הי' בהסגר הראשון. אך יש לומר דאכתי יקשה דלמא שם אזלינן בתר חזקה משום דעכ"פ ספק לחומרא ולכך אזלינן בתר חזקה אבל בשאר דבר לא אזלינן בתר חזקה ושפיר הקשו ומדברי התוס' מוכח דס"ל ס"ד לחומרא מדאורייתא דאל"כ אין לקושייתם מקום ודו"ק: עוד הקשה בדברי התוס' שם דף ע"ב ד"ה עולת העוף שכתבו דקשה הא קרא אמר דלא יבדיל וכתבו דמשמע דלא מצריך אלא רוב מצומצם והרי ראוי להיות רוב הנראה לעינים וע"ז הקשה דהא מפורש בחולין דף כ"א הא והא ר"א בר"ש ומאי שנים שדומין לשנים ופירש"י דלכתחלה בעי רוב הנראה לעינים שיהי' דומים לשנים. אמת זה תימה גדולה. אמנם לחומר הנושא יש לומר דהקושיא הוא דאמאי דיעבד כשר ברוב מצומצם הא איכא למגזר דלמא לא יקרע רובה ויהיה אף בדיעבד פסול כל שלא קרע רוב הניכר ויהיה צריך לקרוע עוד עד שיהיה רוב הניכר ודברי מהרש"א שם צע"ג שכתב דמשמע בפ"ק דלא בעי רוב הניכר לעינים והוא תימה דלכתחלה בעי רוב הניכר לעינים וכדאמרו שם בסוגיא בהדיא וצ"ע: