שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נשאלתי אשה אחת אשר זה רבות בשנים אשר לא תוכל לספור שבעה נקיים כי תמצא הרבה כתמים אשר לא תוכל לנקות עצמה ודרשה ברופאים ואמרו כי המקור נקי ולאחר הווסת שיש לה המקור נקי ולא מצאו שום דבר ולא ידעו מה זה ושפטו כי מן המארידין בא אבל לא הגידו דבר ברור אבל זה מקרוב מצא רופא מומחה בצד המקור רחוק מהמקור בלאטיר אחת ושפה לפיו אדום ושופט הרופא כי מזה בא הדם והמקור נקי ואין בו שום דבר לחוש שממנו יצא הדם והאשה יש לה ווסת קבוע וגם הגידה כי בעת בא הווסתה ראשה ואבריה כבידים עליה כמשפט הנשים בעת הגיע תור ווסתן אבל בעת בא אליה הכתמים האלו היא מרגשת כאב אחרת בשינוי ממה שמרגשת בעת ווסתן וע"ז נשאלתי כדת מה לעשות. והנה אבקש עזר מעת ד' להיות עם פי ובלבבי לבל אכשל בדבר הלכה והנה אם אמרתי לבאר הדבר מש"ס ופוסקים יארכו הדברים ומה גם שכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים וגם אני כתבתי הרבה בזה אמנם נשים פנינו אל הש"ע סי' קפ"ז ס"ד שמבואר שאם יש מכה באותו מקום תולין בדם מכתה וכתב הרמ"א וכ"ז באשה שיש לה וסת קבוע אז יכולים לתלות שלא בשעת ווסתה במכתה אעפ"י שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם וכן אם אין לה ווסת קבוע והוא ספק אם בא מן המקור או מן הצדדים תלינן בדם מכה מכח ס"ס. וראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"א שביאר דמ"ש דאם יש ספק אם בא מן המקור או מן הצדדין זה דוקא ביש לה מכה במקור עצמה שאז שייך ס"ס ספק מן המקור או מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא מן המכה שבמקור אבל אם ידוע שהמכה מן הצדדין אז ליכא ס"ס דתיכף שאתה מסופק שמא מן הצדדין ואת"ל מהמקור שוב אין כאן ס"ס דבמקור אין לה מכה וכ"כ הרבה מהאחרונים ולפענ"ד זה דוקא אם אין לה וסת קבוע אבל אם יש לה וסת קבוע ויש לה מכה מן הצדדין אז בודאי קיל אם הוא מן הצדדין דהיינו שיש לה מכה בצדדין דאז מה"ת לתלות במקור כיון שאינה מרגשת ואינו רק דרבנן וא"כ בודאי יש לתלות מן הצדדים ואף בספק אחד מקילינן בדרבנן ובשלמא כשאין לה ווסת לא שייך לומר ספק דרבנן דהא יש רוב נגדו דרוב דמים באין מן המקור וא"כ הרוב אלים ולכך אצטריך ס"ס והיינו כשהמכה במקור דמן הצדדין לא הוה רק ספק אחד והרוב כנגדו אבל כשיש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה ספק אחד סגי וזה ברור לדעתי. וראיתי בשו"ת נוב"י שם שכתב שם באות טי"ת שאם ראתה שלא בשעת ווסתה אם המכה מוציאה דם אף אם היא כבר נדה תולין במצוי והמקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת ווסתה והנה הוא מיירי שם במכה במקור אבל באות י"א שם ביאר כיון דדרך המכה להוציא דם טהורה כשעומדת בימי טהרה ואני לא ידעתי מדוע לא כתב בשיש לה וסת קבוע דלאחר הוסת תולה במכתה דהוה ספק דרבנן וכמ"ש הן אמת דמ"ש לחלק בין עומדת בימי טהרה או בעת נדתה וכתב שהמקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת ווסתה ולפענ"ד לא שייך לומר דבשביל שהיא נדה אין לה חזקת טהרה כמ"ש באות ה' לבבי לא כן ידמה דכפי הנראה מתוספות ריש גיטין שכתבו ד"ה ע"א דיליף מנדה הקשו דא"כ אפילו אתחזיק איסורא נמי וכתבו דאינה בחזקת שתהא רואה כל שבעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא אתחזיק איסורא וכ"כ ביבמות דף פ"ח הנה למדנו מדבריהם דניהו דאינה בחזקת טהרה לאחר ווסתה אבל גם בחזקת טמאה אינה וזה סתירה לכמה מקומות שהנוב"י מפלפל בזה יעו"ש:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.