שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ס׳

בחה"מ העבר נשאלתי באחד שמכר השענק שלו עם י"ש ושכר לנכרי אחד כדת ובחוה"מ התקוטטה עמו אשתו הערלית ואמרה לו שהוא מומר וכאשר שמע השענקיר בא לפני לשאול מה משפט היי"ש. ולכאורה לפמ"ש הט"ז בסי' תמ"ח דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא א"כ לא הועיל המכירה וצריך לשפוך אותו ואף שהיה אנוס שלא ידע שהוא מומר מכל מקום קי"ל בסי' תמ"ט דאף שהיה שוגג או אנוס אסור החמץ כל שלא מכר וה"ה כאן דהמכירה הוי בטעות ואף דבשו"ת מקום שמואל חולק על הט"ז במח"כ לא ידע מקומו כמ"ש במקום אחר. אמנם בגוף הדין נראה לפענ"ד דמותר היי"ש דהנה כבר נודע מ"ש התב"ש בבכור שור בפסחים דף כ"א דמה דמותר למכור חמץ אף שאינו רק הערמה דהרי מוכרין לעני עכו"ם הוא משום דמן התורה בביטול סגי ורק מדרבנן צריך למכור לתקן מה שצריך לבער חמץ לפ"ז אינו רק מדרבנן והערמה בדרבנן שרי ע"ש. ולפ"ז הדבר דומה לבדיקת הריאה דקי"ל בסי' ל"ט דאף שנאבד הריאה בשוגג אסור כדי שלא יערים מכל מקום בשנים שבדקו ואמרו שמצאו יפה ושנים אומרים שלא נמצא יפה כתב הש"ך בס"ק מ"ב דאף דתרי ותרי אסור מכל מקום כיון דמדאורייתא שרי בלא בדיקה אף דחז"ל תקנו בדיקה הרי הוא קיים מצות בדיקה ובכה"ג כשר ומעתה ה"ה כאן דמן התורה בביטול סגי אף דחכמים תקנו בדיקה ואף אם לא בדק ששגג או נאנס אסור היינו כל שלא מכר כלל אבל כאן הוא מכר וקיים תיקון חז"ל אף שנתגלה אח"כ שהמכירה היה בטעות שוב סגי בביטול בעלמא והבדיקה כבר קיים ודו"ק: