היום הגיעני מכתב מהמו"ץ ד"ק סקווערא במניקת שמת בעלה אחר שלשה חדשים ללידתה והיא לא התחילה להניק מחמת סגולה ותיכף ומיד בהוולדה שכר לו הבעל אבי הילד מניקת להניק אך המניקה יש לה בעל וע"ז האריכו דבעינן שתהיה המניקת פנויה ולא כשהיא נשואה דאכתי יש לחוש שמא תתעבר ותעכר חלבה כמ"ש הכנסת יחזקאל סי' נ"ט והנוב"י בהרבה תשובות דאף אם נימא דנתנה בנה למניקת ונשבעת שלא תחזור בה מועיל היינו דוקא כשהמניקה היא פנויה ולא כשהיא נשואה. וע"ז כתבו דמהאו"ז משמע כהאוסרין דהרי כתב דצריך שתשבע המניקת שלא תנשא כל הכ"ד חדשים. אמנם כתבו דאדרבא משם ראיה להיפך דלא חיישינן שמא תתעבר ותעכר חלבה דאם תתעבר תמסמס בביצים דאל"כ היאך התירו הגאונים בג"ח הא אף שהיא פנויה דלמא תנשא ותתעבר וע"כ דלא חיישינן לשמא תתעבר רק דחשו שמא לא ירצה הבעל לתת לה למסמס ולא להתבזות לפני ב"ד ותוכרח לחזור בה והאריכו בזה. ואני אומר דל"ק כלל דבאמת לעולם דחיישינן שמא תתעבר רק דבאמת כל מה דחיישינן שמא תתעבר משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ולכאורה הוה רובא דתלוי במעשה אך כבר כתבו התוס' ביבמות דף קי"ט דזה לא מקרי תלוי במעשה דמסתמא כל הנשים מתעברות והיא ממילא. ולפ"ז זהו כשהיא נשואה אבל לחוש שמא תנשא ותתעבר זה לא חיישינן דהא תלוי במעשה שתלך ותנשא ואח"כ יבא הרוב דמתעברות ושוב תלוי במעשה ולא חיישינן וזה ברור דזה החילוק בין פנויה לנשואה:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.