שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ו (ד׳)

והנה בשנת תרכ"ד יום ה' ויקהל נשאלתי מק"ק סטרעליסק ולפי ששייך לזה שכתבתי אמרתי לסמוך לזה. והנה אירע מעשה ב"ק סטרעליסק שסדר הרב מוה' אייזיק שטארק נ"י גט לאשה ששמה גינענציא וכתב גינענצי בלא א' לבסוף וערערו עליו כי צריכין לכתוב באל"ף לבסוף. והנה אם היו מדגישין הצ' היה מהראוי לכתוב גינענציא אבל אם אין מדגישין הצ' וקורין אותה גינענצי שפיר עביד שכתב כן. ולדעתי יעיינו בכתובתה כמ"ש בשו"ת זקני הגאון שער אפרים לסמוך ע"ז וגם יש לעיין היאך נכתב על מצבת זקנתה ואם נכתב שם גינענצי אני מן המכשירין. והנה נתיישבתי דלכאורה קשה בכל ענין שנשתנה שמה אמאי לא יכשר דהא באמת אנן קי"ל עדי מסירה כרתי ואנו עושין עידי חתימה לעדי מסירה וא"כ הלא העדי מסירה יודעין למי נמסר ולמאי נחוש הלא יודעין שנמסר לאשה זו. אמנם הרי אמרו בגיטין דף ד' מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וא"כ הוי מזויף מתוכו ואף דהתוס' שם הקשו היאך שיש עדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך וכתבו דמכל מקום איכא למגזר חתימה אטו כתיבה ולפ"ז לפי מה דקרקר בתה"ד סי' רכ"ח דאנן לא קי"ל כן ואף במזוייף מתוכו כשר דהאי שינויא לא צריכא אלא לרבה א"כ כאן היה מקום להכשיר אף במזוייף מתוכו. אמנם נראה דאף אם נימא דמזוייף מתוכו כ"ע מודים דפסול זה היה דוקא אם נשתנה השם כגון מחלה במקום מיכלה וכדומה אבל כאן שאינו שינוי רק שחסר אות א' אינו נקרא מזויף מתוכו כמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ הישן דאם כל הכתוב בגט אמת רק שדילג תיבה זו לא גרע כ"כ דדוקא כשמשנה ועשה שינוי בידים וכתב שקר הנראה יש לפסול אבל שם שדלג מאתים אף שהזמן הכתוב בגט הוא שקר מכל מקום האי שקרא בא ע"י שכחה אברא דיש לומר דע"כ לא פלפלו התוס' והתה"ד רק באם הכתיבה הי' לשמה רק שהחתימה היתה בפסול אבל כאן מה מועיל עדי מסירה אם הגט גופו נכתב בפסול. אך זה אינו דהרי גם שם במעשה דמהר"ם מינץ סי' ט' היה הכתיבה בפסול שדלג מאתים והזמן הוא תורף ואפ"ה פלפל דזה לא מקרי מזויף ומכ"ש כאן כנלפע"ד דבר חדש. וכמה מעליא הא שמעתתא לענין קרינציא טעמציא ליציא גוציא וכדומה ועיין בבעל עיטור מאמר וא"ו שכתב גרסינן פרק הזורק ומודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואבי האיש ואשה לא חזינן דצריך הלכך לא מפסל וכן אמר ר' צמח דלא צריך ודוקא שינה שמו ושמה ושם עירה אבל לא נכתב שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש עדי מסירה הלך אחר עידי מסירה והוא תימה דלמה לי עדי מסירה דבלא נכתב כשר דדוקא שינה פוסל. ולפמ"ש למעלה יש לומר דבאמת ס"ל דבלא נכתב ג"כ פסול רק דע"מ כשר דע"מ כרתי ואף דהוה מזוייף מתוכו מכל מקום כל שלא נכתב לא שייך מזוייף מתוכו כמ"ש בשם מהר"ם מינץ ודוקא שינה הוא דפסול דעשה מעשה ובשינה שם אביו דל"ל למכתב כלל אף בשינה כשר. אברא דהדבר צריך ביאור דהרי שינה גרע מלא כתב ולמה יהיה כשר בשינה. אמנם נראה כיון דל"צ לכתוב כלל שוב כשר בע"מ וא"ל דהוה מזוייף מתוכו דזה אינו דכל דלא צריך לכתוב כלל שוב לא מסהדי ע"ז כמ"ש התוס' בגיטין דף פ' ד"ה ושם דדוקא על עיקר המעשה מסהדי ולא על דבר שא"צ לכתוב ולכך בשינה שם אבי' כשר דא"צ לכתוב כלל אף לכתחילה אבל בשמו ושמה כיון דלכתחילה צריך לכתוב שוב הוה מזוייף מתוכו ופסול אף בע"מ וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהאריך בכנסת יחזקאל סי' ע' להקשות מדברי התוס' בדף כ' ד"ה והא כתבו דשינה גרע מלא כתבו ובדף פ' השוו מדותם דאם לא כתב כשר גם בשינה כשר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שינה גרע מלא כתבו רק דע"י ע"מ כשר דאף דשינה כל דלא כתבו כשר שוב לא שייך מזוייף מתוכו דהא ע"ז לא מסהדי כלל ולפ"ז זהו לדידן דקי"ל דע"מ כרתי כר"א אבל בדף כ' דהתוס' כתבו לר"מ ולרבנן דפליגי עליו היינו משום שלום מלכות אבל בהא ס"ל כר"מ דע"ח כרתי ובעינן מוכח מתוכו כמ"ש שם בזה גם דאם לא כתבו כשר אבל בשינה פסול דהו"ל מזויף מתוכו דעכ"פ לא מוכח מתוכו. ובזה מיושב קושית הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל בשו"ת פמ"א ח"א סי' כ"א הקשה בהא דאמרו בדף פ' היה במזרח וכתב במערב דפריך מאן ומוקי בסופר והקשה ממנ"פ איך סבר אי ס"ל לא כתב הסופר כשר א"כ אף בשינה כשר כמ"ש התוס' בדף פ' ואי ס"ל דלא כתב פסול לימא רבותא טפי לא כתב כלל כמ"ש התוס' בגיטין דף כ' שם. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דלא כתב כשר ושינה פסול דשם קאי אליבא דר"מ ולר"מ בעי מוכח מתוכו וא"כ שוב הוה מזוייף מתוכו ודו"ק. יהיה איך שיהיה דברי בעל העיטור נכונים ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג האריך דבעל העיטור ס"ל דשינה בשם אבות כשר ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דדוקא כשיש ע"מ וכמ"ש. ובאמת בכמה תשובות צדדתי ע"פ דברי העיטור שהביא הג"פ להכשיר בשינה. ולפמ"ש דוקא כשיש ע"מ ומכל מקום פשטת לשון העיטור משמע דאף בלא ע"מ כשר ועכ"פ על עבוה"ג אין לתמוה ובכנס"י כתב עליו מרורות. ולפמ"ש ל"ק מדברי התוס' והוא נדחק בכוונת התוס' שלא כדת וגם המרדכי בשם רבינו יואל כתב דבלא כתב שם אב כשר דקי"ל כר"א דע"מ כרתי והיינו כמ"ש דכל דהשמיט ולא כתב לא שייך מזויף מתוכו וא"כ גם בשינה כשר. ומ"ש דאבי המגורשת גרע מאבי המגרש ז"א כמ"ש המהראנ"ח דאבי המגרש גרע וכמ"ש בגליון הש"ע ראיה ועין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ודו"ק. שוב ראיתי בבעל עיטור עצמו בשמות אנשים וראיתי דמכשיר בשם עירו ושם עירה אף דליכא ע"מ וע"כ משום ע"מ והנה נתבטל פירושי אבל בגוף הדין יש לפרש כמ"ש ונתיישב בזה דברי התוס'. והנה נשאלתי מ"ק ראווא בשם מתתי' והשבתי ג"כ כי יש מקום להכשיר ובכ"ז כתבתי דיש לתת שני גיטין. והנה ביום ב' עקב תרכ"ד הגיעני מכתב מ"ק רידניק מהחריף מוה' יעקב יצחק הלוי הורוויטץ שהיה גט שכ"מ והאשה שמה מחלה ורק באי זה מקום נקראת מעכליא והוא כתב רק מחלה ומת הבעל והיא זקוקה לחליצת קטן אם חלילה הגט פסול וכתבתי שכשר והוא הביא דברי הפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק ל"ד שהביא בשם הגאון מבריסק שיש לחלק בין האיש המגרש ובין האשה המתגרשת ומעלתו כתב שא"י הטעם ואני אומר שהטעם פשוט לפי שהאשה המתגרשת בידה הגט וע"מ יודעים למי נמסר הגט כמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ובאמת שאף שמודה ר"א במזוייף מתוכו מכל מקום כאן ששם מחלה כתב כהוגן רק שהיה צריך לכתוב עוד שם מעכליא א"כ לא הוה מזוייף הניכר רק דילוג ובכה"ג כשר כיון שיש ע"מ ובפרט אצל האשה המתגרשת ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ה ה' פנחס י"ט תמוז נכתב לי שאחד מ"ק טארני יש לו אשה פה"ק לבוב והוא נסע לאמעריקא וכתב גט לאשתו ונתן לאחד שישלח לה רק שבשם אבי המתגרשת ששמו ישעיהו יש ספק אם ישעיהו או ישעיה ע"כ נתן שני גיטין ליד השליח וכתב הדיין ר' ישראל שנקרא לאשה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שע"י שליח אי אפשר לתת שני גיטין כמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' צ' בשם אליה ושם צוה לסדר אבל כאן לאחר שכבר כתבו שני גיטין מה נעשה בזה. ואחר העיון אמרתי דהנה בנוב"י מהד"ת סי' ק"כ האריכו שם דיש לפסול משום דגם בשעת כתיבה לא נתברר מי הכשר ומי הפסול וא"כ אין ברירה. ולפענ"ד נראה דבשם אבי המגורשת יש להקל דהרי לר"א דע"מ כרתי לא איכפת לן בכתיבה לשמה ואף דבשני גיטין שוין אמרו דלא כר"א זה דוקא שם דלא יודע איזה גט שייך לזה אבל כאן בספק בשם הרי הוא מסר הגט ליד אותה אשה והרי אם לא היה נכתב שם אבי המתגרשת בגט כשר כמ"ש המהראנ"ח הובא בג"פ שם ואני כתבתי בשי למורה שיש לי ראיה ע"ז מהש"ס ע"ש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' קי"ג שם שגם הוא הסכים (להכשיר גם בשינה שם אביה) דלר"א כשר אם לא הזכיר ואף שכאן יש שינוי בשם אבי האשה ושינוי פוסל. הנה באמת העבוה"ג חולק ודעתו דיש להכשיר בשינה גם שם אביה כמ"ש בסי' נ"ה ואף דבכנסת יחזקאל והצ"ץ האריכו לחלוק ע"ז כבר כתבתי כמה פעמים שדעת בעל העיטור שאף בשינוי כשר ומיהו גם אם נימא דשינוי פסול מכל מקום זה בשינוי המבורר אבל כאן דהספק הוא על כל ששמו ישעיה או אליה לא שייך לומר דהעולם יאמרו דאינו זה דזה אינו דהא הכל רואים ויודעים שכל ששמו ישעיה יש ספק אם שמו ישעיה או ישעיהו וההמוני אינו מרגיש כלל הבדל בין ישעיה לישעיהו וא"כ מה חשש שינוי שייך בו והא לא רצה לשנות במכוון רק שגם הוא יש לו ספק ומשום שני ספרים ל"ש כל שאינו בבת אחת כמבואר בסי' קכ"ט ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ח וגם בשו"ת נוב"י מהד"ת שהאריכו שגם בזה אחר זה יש חשש משום שני ספרים שהרי הוא מוכרח לחשוב שאחד פסול וא"כ שוב שייך אין ברירה. זה אינו דהא אנן קי"ל כר"א ובכתיבה לא אכפת לן דהרי אף אם לא כתוב בגט אבי המגורשת היה כשר והשינוי לא אכפת לן בזה דהא באמת לא שינה במכוון גם כל שנותן שניהם בזאח"ז ודאי יש לסמוך על עבוה"ג דמיקל בשינוי לגמרי מכ"ש כאן דאינו שינוי לגמרי ודו"ק היטב: