שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ״ב

בלמדי בספר העיטור מאמר שביעי בתיבת גיטין ושטרות ראיתי שהביא דברי הש"ס גיטין דף כ"ב דלא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דחיישינן דלמא תנאי היה וזייפתי' כתב העיטור שמעינן מהא שכותבין תנאה בגיטין. ונפלאתי מאד דזה ראיה ברורה דכותבין תנאי בגט ומהתימה על הפוסקים בסי' קמ"ז שלא העירו בזה ובאמת של כל השיטות קשה דאמאי לא ניחוש שמא כתב תנאי לפני התורף וזייפתיה וא"כ פסול הגט: אמנם לפענ"ד היה נראה דבר חדש דע"כ לא פסלינן תנאי בגט רק כשהיא דבר המתקיים וכמו כל התנאים אז שייך לומר דפסול שלא נכתב לשם כריתות שהספק בתנאי אולי לא יתקיים ולהרמב"ם תלוי בחשש ברירה אבל בכתב גט ע"ד שיכול להזדייף א"כ כל שיכולה לזייף כדחיישינן באמת א"כ לא הוה רק כמפליג בדברים דהא יכול לזייף ובכה"ג לא פסול משום תנאי דאינו רק כמפליג בדברים והא דחיישינן דלמא זייפתיה והא התנאי לא היה רק כמפליג בדברים לפענ"ד נראה דלא גרע מלא התנה ת"כ דהתנאי בטל והגט כשר ואפ"ה צריך לקיים התנאי מתורת שכר פעולה כמ"ש הרא"ש ביבמות דף ק"ו והריטב"א ועיין קצה"ח שהאריך בזה בסי' רמ"א וה"ה כאן ניהו דלא הוה תנאי והגט כשר אבל מכל מקום התנה עמה ומתחייבת לקיים מתורת שכר פעולה וחיישינן שמא זייפתיה. מיהו אכתי צריך ביאור דעכ"פ מה אכפת לנו בזה לענין כשרות הגט דהא הגט כשר ומה לנו בזה לחוש שלא נתקיים התנאי והוא דאפסיד אנפשיה בפרט שלא נודע לנו אם היה כן. ולכאורה היה נראה לי לפמ"ש המהריב"ל דכל שמתנה עם השליח לא אכפת לן בזה דהא עם העדים לא התנה וא"כ גם כאן לר"א דע"מ כרתי אף שנכתב בגט הא העיקר הע"מ והוה כלא נכתב בגט ואף דמודה ר"א במזוייף מתוכו הא באמתלא נכתב לפנינו דבר רק דחוששין שמא נכתב בכה"ג שהיה בע"מ לא אכפת לן כיון שהיה יכול להזדייף ולא היה ניכר הזיוף מתוכו. עוד נראה לפענ"ד דכל הטעם דתנאי לפני כתיבת התורף דפסול הוא אף לשיטת הרמב"ם משום חשש ברירה וכאן יש ס"ס ספק שמא לא נכתב כלל את"ל שהי' כתוב וזייפתיה דילמא היה מתקיים התנאי ובכה"ג ליכא משום ברירה דברירה אינו רק ספק וכשר. וא"ל דס"ס במקום דאתחזיק איסורא ל"מ וכאן הוחזק איסור א"א דז"א דבאמת חזקת אשת איש אתרע דהרי לפנינו הגט כשר ולא ראינו שום ריעותא רק דחכמים חשו דלמא היה כתוב בגט והעדים שכחו בכה"ג כשר כשיש ס"ס ודו"ק. ובגוף הראיה של העיטור יש לי לומר כיון דקי"ל דחזקה על העדים שלא יחתמו עד שנעשה כהוגן א"כ ל"ח שמא כתב תנאי קודם כתיבת התורף דע"ז לא היו חותמין רק שמא נכתב אחר התורף וא"כ שוב אין ראיה דשמא באמת היה קודם התורף דע"ז לא חתמו אבל חיישינן שמא היה לאחר התורף וכשר וע"ז חשו שמא זייפתיה וז"פ וברור: