שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן נ׳

ביום ב' ר"ח אב ראיתי פסקי של הרב מ"ק ברעזאן אודות דברי ריבות בזבאריב עם השו"ב ר' סענדר והאריך אם נאמן לפסול עצמו כל שי"ל שרצונו לעשות תשובה וכמ"ש התוס' בב"מ דף ג' ונדחק בכוונת'. ולפענ"ד כוונת התוס' פשוט' דניהו דלפסול עצמו אינו נאמן אבל מכל מקום לחייבו קרבן אי אפשר ואדם נאמן על עצמו אף במקום שעושה עצמו רשע לבלי להתחייב בממון וכמ"ש בהג"א בב"ק פרק תשיעי במעשה דפרגא ומכ"ש במקום שטוען שהוא חולין בעזרה וז"ב ופשוט. ובזה מיושב הא דהקשה הכנה"ג חו"מ סי' פ"ב בכללי מיגו על התוס' הנ"ל מהא דאמרו בקידושין מי שויא נפשא רשיעא. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין זה מיגו דאינו נוח לאדם שיעשה עצמו רשיעא ואף דרך שמץ פסול לא ניחא ליה לאינש ואינו נאמן לעשות עצמו רשע כמ"ש בשיטה מקובצת כתובות דף י"ט גבי הא דאמרו יחתמו עצמן שקר ע"ש אבל מכל מקום לענין לפטור עצמו מקרבן בודאי נאמן על עצמו אף במקום דעושה עצמו רשע וז"ב. וע"ד פלפול אמרתי בישוב קושית הכנה"ג הנ"ל ע"פ מ"ש במקום אחר דאף לדברי התוס' דכתבו דבמקום שרצונו לעשות תשובה יכול לעשות עצמו רשע היינו במקום שאין יכול לעשות בענין אחר רק לעשות עצמו רשע אבל מקום שיוכל לעשות באופן אחר ואפ"ה טוען דבר שעושה עצמו רשע אינו נאמן ולפ"ז שם דיכול לטעון נזכרתי כדאמרו בש"ס שם ואפ"ה טען מזיד שפיר אמרו דאינו נאמן לעשות עצמו רשע וע"ז דחה דבאמת היה יכול לומר נזכרתי ודו"ק. והנה הרמב"ם כתב פי"ז מסנהדרין דאדם א"י להיות להרג ולא ללקות ע"פ עצמו שמא מהמחכים למות המה ע"ש ולפ"ז אם נימא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ יוכל להיות דרצונו לעשות תשובה ויהיה נאמן לפסול לעצמו שהוא עבר על ח"כ וכדומה גם בכל עבירות שרצונו להתייסר ביסורים כדי שיוקל עונו ואפ"ה אינו נאמן ע"כ דאדם אינו נאמן לפסול עצמו. ובזה פירשתי בחידושי הא דאמרו בסנהדרין דף יו"ד אדם קרוב לעצמו ואין אדם משים עצמו רשע והחות יאיר בתשובתו נדחק בזה. ולפמ"ש א"ש דכל שאדם קרוב לעצמו ומסתמא לא ירצה לחייב עצמו וע"כ שיש לחוש שמא מהמחכים למות הוא ולכך אין אדם משים עצמו רשע: