שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ה

מה שלמדתי בהוריות דף ד'. אמרו שם משל דסומכוס למה"ד לאדם שהביא כפרתו בהש"מ. והנה גוף דברי המשל כתב הר"ש דאינו דומה לנמשל. ולפענ"ד כוונת הש"ס דסומכוס ס"ל דאשם תלוי לא שייך רק בדבר שאין הספק לכל העולם וספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק אבל בספק אשר הוא לכל העולם לא שייך זאת ודו"ק ברש"י ותשכח שכן הוא. אבל גוף הדבר תמוה דמהיכן פשיטא להש"ס דבכה"ג נתכפר והרי ל"מ לשיטת רש"י והרמב"ם פ"ח מהלכות שגגות דבה"ש ראשון מקרי אקבע איסורא ועיין פר"ח סי' ק"י בכללי הספיקות א"כ קשה דבכה"ג הוה אקבע איסורא ול"מ אלא אף לשיטת התוס' קשה טובא דהא כאן אתחזק חיוב הקרבן להביא וספק אם נתכפר לו מהראוי לאוקמא בחזקת חיוב ולא מפטר מספק. ובלאו הכי קשה לי דהא באמת כתבו רש"י ותוס' אף דנקרב לאחר תמיד של בין הערבים רק דאתי עשה ודחי ל"ת. ולפ"ז כל שספק לו אם קיים העשה פשיטא דלא דחי ועשה איסור ולא נתכפר וצע"ג. והנה בהיותי בזה נפל בדעתי דלר"מ וסומכוס תלמידו בודאי ספק דאורייתא מן התורה לחומרא. דהנה במה דהקשו על הרמב"ם ממה דלמדו רובא מרישא של עולה והקשו והא ספק מן התורה להקל. ואמרתי בזה וכמדומה שכבר הארכתי בזה בתשובה דדוקא אם ידענו כבר רובא מקרא ס"ל לרמב"ם דכל רוב אינו אלא ספק כמ"ש השטה בב"מ דף זיי"ן גבי עשירי ודאי והתורה התירה אותו ספק ה"ה ספק השקול ג"כ להקל אבל לר"מ ולהס"ד דחיישינן למיעוטא פשיטא דספק השקול ודאי אסור וז"ב כשמש ולפ"ז לר"מ ודאי דחייב אשם תלוי אף בבה"ש הראשון וא"כ גם סומכוס תלמידו בודאי שראה להחמיר אף בבה"ש הראשון ולמה יתכפר בזה וצע"ג: