שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ג

בשנת תרכ"ח הגיעני מכתב מהרב מ' שמעון אלימלך נ"י אבד"ק חיראב במה שרצו לעשות שיהיה עובר הבאהן על מקום קברות ומלבד שיש בזיון למתים אף גם שיש לחוש לכהנים הנוסעים על הבאהן וזה אשר כתבתי לי לעצמי ביום א' ער"ח מנחם אב הנה גם פה בהאי פחדא יתיבין והנה לענין טומאת כהנים הנה זה הוה כשידה תיבה ומגדל דדוקא בפרע ראש המעזיבה הוא דלוקה ומשמע דכל שהוא סתום אינו מטמא וכאן הוה ג"כ כשידה תיבה ומגדל. איברא דשם אינו מבואר אם מותר לכתחלה לכנס בשידה תיבה ומגדל דשם אינו מבואר רק דלא נטמא ואינו לוקה אמנם בעירובין דף למ"ד אמרו דלר' יהודה יכול לחוץ וללכת בשידה תיבה ומגדל על בה"ק וא"כ בכה"ג לא אכפת לן. הן אמת דאמרו שם דר"י ס"ל אהל זרוק שמיה אהל אבל לרבנן דאהל זרוק לא שמיה אהל ואינו חוצץ בפני הטומאה א"כ לדידן דקי"ל כרבנן וכמ"ש הרמב"ם פי"א מטומאת המת הלכה ה' וא"כ שוב נפל היתירא בבירא וגם לפמ"ש התוספות בעירובין שם ד"ה ומ"ס דאף ר' יהודה מודה דבשעת זריקה לכ"ע לא הוה אהל א"כ כאן בשעת זריקה בשעה שנוסע לא הוה אהל. ומיהו לפמ"ש למעלה בשם התוס' דבספינה כל שדרכו בהכי מקרי קבוע א"כ מכ"ש הבאהן שדרכו בהכי יומם ולילה פשיטא דמקרי קבוע. ובלא"ה לפמ"ש המלמ"ל פי"א מטומאת המת ה"א בסופו שכתב דדוקא במאהיל על המת הוא דל"ח אהל הפסק כשהוא זרוק אבל כל שמאהיל על אהל המת בודאי חשוב אהל זרוק אהל יעו"ש וכאן לא הוה רק אהל המת ואף אם נימא דכל שיעשה באהן אפשר דיעבור על עצמות המתים חלילה מ"מ במונח חשיב הפסק ודייק מלשון רבינו שכתב שידה תיבה ומגדל הפורחים באויר אבל כל שמונח בודאי הוה הפסק. אמנם השידה מיירי דהי' בגדולים הבאים במדה ולפענ"ד גם הבאהן הם באים במדה והנה במ"ש דהספינה הוא חשוב כאהל לכאורה קשה לי ממ"ש פ"ח דאהלות משנה ה' דספינה השטה ע"ג המים דאינו מביא ולא חוצץ וצ"ל דספינה השטה ע"ג המים לאו אורחא בהכי לעבור בה ולא חשוב קבוע ובזה י"ל דהבור שבספינה ל"ח אורחא בהכי ולכך אינו מביא את הטומאה ועיין בר"ש שם מ"ש בזה ועי' בנוב"י הנ"ל לענין הפארסאהל דלא נזכר כלל מדברי המלמ"ל הנ"ל ע"ש ודו"ק: