שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ד׳

נתתי לבי לעיין במה שכתב רש"י פרשת משפטים על פסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה לאו הוא וכתב בשפתי חכמים שם ולכך עשה דוחה ל"ת שהרי בעשה יש ל"ת ג"כ והנה דבר גדול דיבר בזה והוא חדש ואני מצאתי דמשמע אפכא ביומא דף פ"ה דפריך השתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעיא ומה קושיא הא עשה חמור שיש בה ל"ת ג"כ וכן בהא דמשני שם ה"ק על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה והרי עשה בעצמה יש בה לאו ואף דאין בה מלקות דהו"ל לאו שאין בו מעשה הא עכ"פ הוה כל"ת הניתק לעשה דניתק לעשה ויש לו ריצוי משא"כ בלאו שאין בו מעשה אין לו ריצוי וכמ"ש התוספות ביומא דף ל"ו ד"ה על ע"ש ודברי התוספות הללו נראה לפענ"ד שנעלם מהתומים במח"כ סי' ל"ד ס"ק א' שדעתו דלאו שאין בו מעשה קיל מלאו הניתק לעשה דקיל הואיל ולא עביד מעשה ע"ש ומהתוס' משמע להיפך דזה חמור שאין לו תיקון וריצוי ועכ"פ קשה על הש"ח וכן קשה מהא דאמרו ביומא דף פ"ו עבר על עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר הרי דעשה קיל אף שיש בה ל"ת ג"כ ואף דאין בו מלקות הא כבר הבאתי התוספות הנ"ל דלאו שאין בו מעשה חמור שאין לו תיקון וא"כ למה בעשה מוחלין תיכף וזה יש ליישב דכיון דהעשה נמחל לו א"כ הל"ת שנגרר אחר העשה ודאי נמחל ג"כ דלא יהיה טפל חמור מן העיקר. ובזה יש ליישב גם קושיא הראשונה דהרי מקשה כיון דמכפר על ל"ת מכ"ש על עשה דקיל ואף דיש בו ל"ת ג"כ מכל מקום כיון דהעשה נתכפר פשיטא דגם הל"ת שנטפל להעשה שמכפר ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הטעם במה דאמרו בכתובות דף פ"ו בד"א במצות ל"ת אבל מ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו ולא נודע הטעם ולפענ"ד הוא הדבר כיון דהתורה כתבה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות מצוה עשה באזהרה. ולכאורה מה נ"מ במה שיש ל"ת הוא ללקי אינו לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה וא"כ מה נ"מ בהל"ת. אמנם יש לומר דאהני כדי שיכו אותו עד שתצא נפשו ועל ל"ת ממש מלקין אותו לאחר שעבר אבל מ"ע מכין אותו קודם שיעבור שילך ויעשה. וזה לפענ"ד מה שנחלקו אי השמר דעשה לאו הוא או דהוא עשה ולכאורה מה נ"מ באם הוא עשה והרי כבר כתבה התורה עשה ומה אלים העשה במ"ש שמירה ג"כ ולפמ"ש יש לומר דאלים בזה כדי שיכו אותו קודם שעבר שיקיים המצוה ודו"ק. ובמ"ש יש לישב קושית הישרש יעקב ביבמות דף כ' במ"ש התוספות ד"ה אמר קרא דאין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה הוא לפמ"ש הש"ח דעשה יש בו ל"ת למה לא ידחה תרי עשה חד לאו ועשה וכוונתו דאף דהל"ת שיש ג"כ עשה והעשה יש ל"ת ג"כ אבל תרי עשה כנגד העשה יש גם כן בזה עשה ול"ת ונשאר חד עשה נגד הל"ת דעשה דוחה כיון שיש ל"ת בעדו. ולפמ"ש א"ש דבאמת הל"ת שיש בעשה הוא נגרר אחר העשה וכל שהעשה אין לו כח גם הל"ת לא תוסיף תת כח וא"כ כיון שיש ל"ת ועשה דאין עשה אחד אלים לדחות ל"ת ועשה וא"כ מה מעליותא של תרי העשה והרי עיקרו אינו עשה ול"ת נגרר אחר העשה ואינו דוחה ודו"ק היטב. אברא דמ"ש דלכך מכין עד שתצא נפשו הוא מכח הל"ת זה אינו כפי הנראה אינו רק מדרבנן ועיין תשב"ץ ח"ב סי' נ' נ"א ובפר"ח או"ח סי' תע"א ע"ש ובגליון שם הארכתי בזה ולפ"ז באמת קשיא למה נ"מ אמרה תורה שישמרו ובשלמא למ"ד לאו יש לומר לאלים כח העשה שיש בה ל"ת אבל למ"ד דעשה עשה למה אזהרה תורה להעשה שתהיה עשה פעמיים וצריך לדחוק דלכך כתבה תורה השמר להורות נתן שיזהר במ"ע זו יותר משאר מ"ע מפני שהתורה צותה שישמרו המ"ע הלז ביותר: