שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (י׳)

והנה בהא דאמרו אי חידוש הוא אפילו כי ליכא נותן טעם נמי. לכאורה תמוה דמה סברא היא זו להגדיל החידוש הא אין לך בו אלא חידושו ודי לאסור אי יש נותן טעם ולא להוסיף אף כי אין בו נותן טעם. אמנם נראה לפמ"ש למעלה דכלאים לא שייך בו נותן טעם והקשיתי דא"כ גם בבשר בחלב מהראוי לאסור אף כי ליכא נותן טעם א"כ שפיר מקשה הש"ס אי חידוש הוא אפילו כי ליכא נותן טעם נמי ואדרבא עי"ז לא יהיה החידוש כל כך גדול כי היה דומה לכלאים ומיושב שפיר קושית התוספות דזה עיקר הקושיא דלהס"ד דלא ידענו מדרך בישול אסרה תורה א"כ הוה ס"ד דאף בתרו ליה אסור ולא נשאר רק החידוש דכל חדא בפני עצמה שרי וא"כ שוב ליכא למימר דכלאים נמי דאדרבא בבשר בחלב מהראוי ג"כ להיות כן וע"ז אמר דהחידוש הוא דאי תרו ליה דרך דרך בישול אסרה תורה ודו"ק: והנה בהא דיליף טעם כעיקר מגעולי מדין נודע קושית העולם דלמא בשביל בשר בחלב ודאי דאורייתא וכבר כתבתי בזה בהרבה תשובות מ"ש כבוד אבי מורי הגאון נ"י דהרמב"ן הקשה למה לא צותה תורה להגעיל כלי מדין וכתב דקדלי דחזירי אישתרי להו ולפ"ז בב"ח הוה שלל דידן וא"כ קשה למה לא צותה התורה להגעיל כלי סיחון ועוג ודפח"ח. ואני אומר דע"כ לא הקשה הרמב"ן רק אי נימא דהטעם כעיקר בשאר איסורים דאורייתא יקשה למה בסיחון ועוג לא צותה התורה להגעיל אבל אי נימא רק משום בשר בחלב והרי בשר בחלב חידוש הוא וא"כ גם מה שצותה התורה להגעיל אף הטעם בודאי חידוש הוא וא"כ לק"מ מה שלא צותה בסיחון ועוג הא זה חידוש הוא ולכך לא צותה שם רק במדין חידוש היא שחדשה תורה וז"ב. ומה שנראה לי בישוב הקושיא ע"פ מה שהקשיתי זה רבות בשנים במ"ש רש"י על פסוק אך את הזהב שכתב אף שצויתי לך על הזאת שלישי ושביעי מכל מקום אסור לאכול בלא הגעלה והקשיתי הא נותן טעם לפגם שרי וכיון ששהו בהזאה שלישי ושביעי כבר נטל"פ והארכתי הרבה. וכעת נראה עפמ"ש הר"ן סוף ע"ז בשם הרשב"א דמה דאמרו קדרה שאב"י נוטל"פ לא דהוה נוטל"פ כמו נבלה שאינו ראוי לגר רק דאינו ראוי לתת טעם לשבח בהמאכל שמבשלי' אבל בעצמותו נבלה הוא דלא כרא"ה יעו"ש והרבה הארכתי בזה ולפ"ז יש לומר דשם דהצריכה התורה הזאת שלישי ושביעי ורצתה שתצא מרשות עכו"ם לקדושת ישראל דמטע' זה צריכין כלי עכו"ם טבילה א"כ לא רצתה התורה שיהיו נבילת איסור בהכלי אף שלא יתן טעם בהמאכל אבל עוד נשאר בהכלי חלאתה וזוהמתה ע"כ צותה התורה להגעיל כדי שיטהרו הכלים מזוהמתן וז"ב. ולפ"ז זה בשאר איסורי' אבל בבשר בחלב הנה אם נשתמשו בהכלי בב"ח שוב הוה דינו כשאר איסורי' וכמ"ש הב"י סי' צ"ד ולא כשאר רק לחוש שמא העכו"ם בשל בו בשר או חלב ואנחנו נשתמש בו ההיפך ויהיה בב"ח ולפ"ז אם נימא דבשאר איסורי' טעם לאו כעיקר רק בב"ח שוב יקשה דהא הוה נותן טעם לפגם מה תאמר שמכל מקום נשאר זוהמא בהכלי עצמה זה אינו דכל זמן שלא נעשה בב"ח הו"ל היתר דמצד שאר איסורי' טעם לאו כעיקר וא"כ כל שלא נתבשל עדיין הוה לפגם ולא יהיה בב"ח חל עליו דכבר נעשה לפגם ודו"ק היטב. ובמ"ש עמדתי על דברי התוספות חולין דף ק' שכתבו דלשיטת ר"א ניחא דאיך הגעילו יורה גדולה והלא המים חוזרי' ואוסרי' דא"ל דהגעילו קדירה שאב"י דזה אינו דקדרה שאב"י לא אסרה תורה והקשה הכו"פ דלהס"ד דהגעילו קדרה שאב"י ע"כ דס"ל דנותן טעם לפגם גם כן אסור וא"כ מה מועיל שהגעילו שהיה אב"י ועדיין תקשה דחוזר ונאסר מכח המי הגעלה וכ"כ הרבה דברי' בתשובה ובחידושי לתוספות שם ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דבהס"ד ס"ל להתוס' דנותן טעם לפגם מותר רק דהגעילו בשביל הקדירה עצמה וס"ל כשיטת הרשב"א והר"ן הנ"ל דמכל מקום בגוף הקדרה היא נבלה גמורה וא"כ שפיר הגעילו דכל שהגעילו אותה הרי יצאה הבליעה ומה דחוזר ובולע בולע טעם פגום וטעם פגום א"י לתת בקדרה טעם לשבח וגוף האיסור כבר נפלט ושרי ולכך כתבו דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא והיינו כשיטת הרא"ה דכל דאב"י הוא נבלה המסרחת דלא חשוב לגר וא"כ ל"צ להגעיל כלל דגם בתוך הקדירה שרי ומדוקדק לשון לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא והיינו גם בתוך הקדירה אין איסור ודו"ק: