והנה בשנת תרכ"ז א' וישב הגיעני מכתב מהרב מוה' מרדכי לעוו נ"י. בדבר המקוה של ק' אדא בהיות שלא נמצא פה בעירנו מעיין כי אם בעומק גדול ואמר לעשות הבאר עמוק מאד באופן שאף שישפך מהמים לעולם ישאר מ"ם סאה בבאר וע"פ הבאר כסוי חזק למען לא יוכלו המים לבוא למעלה כלל וגם תמיד יהיה מלא על כל גדותיו שנעשה לו הכסוי החזק הנ"ל ולמעלה ע"פ הבאר בגובה נעשה אמבטי הבטלה מדין כלי כדין ולחפרה שם בקרקע והאמבטי מנוקבת כמוציא רמון ובתוך אותו נקב נעשה קנה עד למטה בתוך מכסה הבאר שינקבה כפי צורך אותו קנה מצומצם ועתה נוכל למשוך מים ע"י פומפי מבחוץ לתוך האמבטי והמים מתכשרים ע"י חיבור האמבטי להבאר שלמטה ע"י הקנה הנ"ל שיהיה כשפופרת הנאד ויותר וע"ז כתב שבזה אינם מסופקים הרבני' דשם שהקנה הנ"ל כשר אפילו כשהוא ע"י מתכת ואף שכל המי' נגררי' לתוך אותו קנה ולא הוה הוויתו ע"י טומאה יען שהקנה נעשה לשמש עם הקרקע וגם בהקנה אין שום בית קיבול ואין שם כלי עליו כמו מרזב עשויה להנחות מי גשמי' למקוה ואפשר לעשות הקנה הנ"ל ע"י עץ ולא יהיה בית מיחוש כלל אך מה שיש לספק כיון שהמים שבאמבטי אינן מתכשרי' רק ע"י חיבור לבאר א"כ צ"ל גוד אסיק והרי שיטת הרמב"ם וכן הוקבע בש"ע סעיף סמ"ך גבי ג' גממיות שפסק כחכמים דלא אמרינן גוד אחית כ"ש גוד אסיק והאריך מעלתו להכשיר. והנה הדברים פשוטי' שהוא כשר דל"מ לשיטת ר"ת בתוס' גיטין דף י"ז דדוקא מחסרה לחסרה הוא דהוה קטפרס אינו חיבור אבל משלימה לחסירה הוה חיבור א"כ כאן שהוא משלימה לחסירה פשיטא דהוה חיבור וכן לשיטת ר"י הוה חיבור ואף דלהלכה יש לומר דגם ר"ת ור"י מודים דניצוק וקטפרס אינו חיבור כרבנן דתוספתא דר"מ ור"י והתוס' לא כתבו רק לר"י ור"ת ע"ש אמנם הרי הרמב"ם לא כתב טעם דרבנן דר"מ ור"י מחמת ניצוק וקטפרס רק דאין הנזחלין מערבין וא"כ כל שהן שוקטי' ונחים מצטרפין כמ"ש הרמב"ם בפירוש שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו ובתשובה הארכתי בזה הרבה אבל כאן בפשיטות נראה לי דכשר ואין בזה שום מיחוש ועיין בפ"י שכתב בגיטין שם דכתב בהדיא דהרמב"ם ס"ל דאמרינן גוד אחית וגוד אסיק רק מטעם שאין הנזחלי' מערבין אלא א"כ עמדו וא"כ כל שהן שוקטים ונחים אמרינן גוד אחית וגוד אסיק ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
