שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ה (ד׳)

והנה התוס' בד"ה חספא דחו דברי רש"י דבמתנה אין סברא להאמין ערכי ע"ש ובתומים ונתיבות סי' ס"ח האריכו בזה ולפענ"ד הדבר נכון דמה דתלוי בנאמנות כל שערכי מוחזק שלא ישקר הסברא להאמין וא"כ בד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרי מהראוי להאמין לערכי אבל מה דצריך קנין ואף אם נודע שאמת הדבר שנתן כל שלא הי' קנין לא מועיל א"כ מה מועיל ע"מ כל שהקנין הי' ע"י ע"ח והשטר פסול וז"ב לדעתי. ומ"ש מעלתו בהך דפירש"י ריש גיטין דבשליח הולכה מיירי ולא בש"ק והר"ן תמה בזה וע"ז כתב מעלתו דהנה הקדמונים הקשו איך נאמן על מינוי השליחות בלא עדים וכתב הוא עפמ"ש הרא"ש בפרק שני דקידושין בשם הראב"ד דע"כ לא אמרו אין דבר שבערוה פחות משנים דוקא בגמר הדבר דנאסרת לכל אבל במנוי שליחות לקידושין לא הוה עדן דבר שבערוה ע"ש ולפ"ז בשליח להולכה בעת מינוי השליחות ל"צ עדים דהא עדן לא נתגרשה ואח"כ כשבא לגרשה שוב בע"א איסור הוחזק כמ"ש הרמב"ם ומה דאמרו ריש גיטין דהו"ל דבר שבערוה היינו על אמירת בפנ"ח בעת שמסרו לה אבל על השליחות לא צריך זאת ומעתה דוקא בש"ה אבל לא בש"ק צריך עדים על השליחות ובזה רצה לישב קושית הב"ש סי' קמ"ח סל"ד דלכך כשר שם אף שלא הי' תחלתו בכשרות דבזה לא מקרי דבר שבערוה ודו"ק זהו תורף דבריו. והנה אף שדבר חכמה אמר מכל מקום לפענ"ד אי אפשר לאומרו דאם כן בהא דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי וכתבו התוס' שם דדבר שיבא לידי מעשה מקרי מעשה א"כ נימא דכיון דבעת שדיבר לא בא לידי גמר לא מקרי רק דיבור וע"כ דאזלינן בתר התכלית ומכ"ש כאן דלאיזה צורך שלח השליח עם הגט כדי שיגרש ואם כן בודאי היה מכוון לענין גירושין ומקרי דבר ערוה ושאני הך דקידושין דמי יודע אם תתרצה האשה וא"כ לא מקרי עדן דבר שבערוה אבל בגירושין דבע"כ מקרי תיכף דבר שבערוה וכיוצא בזה מחלק הקדוש מרדוש ועיין באהע"ז סי' ל"ה ודו"ק: