שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר״ב

זה אשר כתבתי בעת הגיע לי ספר מקור מים חיים מהרב הגאון ש"ב מוה' יעקב מאיר פאדווא נ"י וכעת אבד"ק בריסק אשר כבדני בו ומפני כי גבה טורא בינינו לא שלחתי לו. הנה בפתחי ספרו לעיין בו עמדתי בסי' ס"ט ראיתי קושיתו דמר על שיטת הרשב"א בחידושיו ובמשמרת דדם קדשים שמלחו ובישלו אינו עובר עליו אבל בחולין עובר עליו דא"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף ע"ז ע"ב מהא דנותן כרעיו ובני מעי' לתוכו הא יש לחלק דבשלמא פסח דהיא קדשים ודם שמלחו אינו רק מדרבנן הוא דאמרינן כבכ"פ אבל בדם חולין לא סמכינן על סברא דכבכ"פ. בזה אני אומר חיי האהבה שכאשר חפשתי בחידושי להלכות מליחה מצאתי קושיא זו מוזכר אצלי וישבתי בפשיטות דעכ"פ כעת האיסור מדרבנן וצריכין לסמוך על כבכ"פ ממילא גם באיסור דאורייתא סמכינן על כבכ"פ דמ"ש כיון דסברא היא דכבכ"פ. ובזה ישבתי דברי המרדכי בחולין התמוהין כמו שעמדו עליו המנחת יעקב והכרו"פ סי' ע"ז ואכ"מ. אמנם בספרו ראיתי דאזיל לשיטתו עפ"י מה שפירש דהא דאמרו בחולין כחלא עלוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן כבדא עלוי בשרא אסור מ"ט דם דאורייתא והקשו בתוס' דהא דם שבשלו ומלחו אינו עובר עליו ונדחקו וע"ז כתב מר דלשיטת הרשב"א אתי שפיר בפשיטות דדם חולין הוא דאורייתא וכיון שמחלק הש"ס לענין משריק שריק בין דאורייתא לדרבנן ממילא יש לומר גם לענין כבכ"פ החילוק הלז. והנה אני משיבו דאכתי צריך לחלוקו של התוס' דהרי לשאלת הבית יעקב בתשובה סימן קע"א דדם בתחלת בישולו הוה מן התורה א"כ ממילא מה דאמר במנחות שם דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו הוא דוקא בסוף בישולו ומליחתו ולא בתחלה וא"כ עכ"פ הא דאמרינן בדם קדשים כבכ"פ אף דבתחלת מליחתו הוא דאורייתא וע"כ דסמכינן על כבכ"פ וה"ה בחולין ואם אמר יאמר מעכת"ה דכל מקורו של הבית יעקב שם הוא מהך דברת התוס' בדף קי"א ממ"ש דבתחלתו כשנפלט עד שלא נתבשל הוה ד"ת ולשיטת הרשב"א א"צ לזה. אמנם באמת הרשב"א בעצמו במשמרת כתב דמש"ה אותבי' אנחירי' ודץ ביה מידי דאסור דבתחלת בישולו קודם חומו הוה ד"ת ופירש בזה הא דאמרו דבדאורייתא ע"ש בבית שלישי שער שלישי ובדיבור הקודם הזכיר הך חילוק דבקדשים דם שמלחו אינו עובר עליו ובאמת שקצת סותרין דברי הרשב"א במשמרת זא"ז. ואם יאמר מעלתו דהרשב"א סובר דגם בחולין קודם גמר בשולו הוא דהוה ד"ת אבל בקדשים אף בזה דרבנן מלבד דאין סברא לחלק בזה בין קדשים לחולין דסברת הבית יעקב היא דקודם בישולו לגמרי לא נקלש עדיין והוא כצלול. ואף דידחוק מעכ"ת ויאמר דכרעיו וב"מ מיירי שנמלחו מליחה גמורה טרם הניחו לתוך הפסח דאז לא הוה רק מדרבנן ומאי סייעתא איכא אבל אני תמה בגוף הקושיא דמר דכל מה שחילק הרשב"א בין קדשים לחולין ע"כ דדם קדשים כיון שלכפרה א"א בו לכפר דנקלש הטעם וכדאמרו במנחות דף כ"א דלאו בר הזאה היא ועיין ברש"י שם אבל זה דוקא בדם קדשים הניתן לכפר וזה דפריך שם כיון דמלחי' נפיק מתורת דם אבל דם קדשים שאין זורקין על המזבח פשיטא דעובר עליו דהוה דם גמור והרי גם בחטאות הפנימיות סבר רבא שם דחייב הואיל וכנגדו ראויים בחטאות החיצונות ואף אם נימא דלא קיי"ל כן עכ"פ באותו דם שלא ניתן לכפר פשיטא דעוברין עליו ולפ"ז אותו דם שלא נזרק על המזבח פשיטא דעובר עליו ושפיר מייתי מהא דנותן ב"מ וכרעיו לתוכו דאמרינן כבכ"פ דאל"כ היאך מותר וז"ב ופשוט. ובאמת שלא ראיתי לרבינו שיזכיר כלל דם שקרש אי חייב או פטור בין החטאות החיצונות או הפנימיות וצ"ע. עכ"פ זה ודאי נראה לי דשם לא מיירי רק אותו דם שראוי לזרוק ע"ג המזבח לא מכרעיו וב"מ שאינו ראוי לזרוק כלל: