נשאלתי מהרב מו"ה ישכר נ"י מסקאהל שראה בספר אחד מחכמי ספרד שאוסר לעשות פעניצין בשבת דהיינו שיקח לחם שנאפה ולהניחו ע"ג התנור שיהיה כולו מוקשה עד שיהיו פעניצין וכן להיפך לקחת פעניצין המוקשים ולתתם לתוך מרק והנה מהמג"א סי' שי"ח ס"ק כ' שכתב דאם הוא יבש אין בישול לאחר אפייה א"כ משמע דמותר גם בפעניצין שהרי נאפה מקודם. ואני אמרתי בראשית ההשקפה שיש לאסור ממ"ש הרמב"ם פ"ט משבת כללו של דבר כל שריפה דבר קשה או שהקשה גוף רך אסור והרי הפעניצין הקשים כל שמרפם במרק הרי זה מרפה גוף קשה ושאני יבש דאינו קשה כל כך אבל כאן שמרפה גוף קשה אפשר דאסור וצ"ע. ועיין מג"א סי' שי"ח ס"ק יו"ד שהביא דברי רבינו בפ"ט משבת הנ"ל ואפשר שכוונת רבינו שמרפה גוף קשה היינו שהוא בעצם קשה כמו מתכות וכדומה שבעצם הוא קשה אבל הלחם הוא רך רק שנתקשה אח"כ וכל שריפה חוזר למה שהיה מיהו גם בממרח שעוה או זפת גם הם בעצם אינם קשים ורק שנעשים מוקשים אח"כ ואפ"ה חשבו הרמב"ם למרפה גוף קשה ודו"ק וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.