שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ט (ד׳)

והנה בגוף דברי הר"י ברזילי הנ"ל שחש לה המהרי"ק סי' למ"ד כמ"ש המלמ"ל בשמו הנה מצאתי במרדכי פ"ק דב"מ סי' רמ"ד שהמהר"ם מרוטנבורק ואחוזת מרעיו כלם פסקו דאם קנס עצמו שמחויב לקבל קידושין עבור בנו הקטן לכשיגדיל דלא חל משום דהוה דבר שלב"ל ואין מקום שיקבל הקידושין כעת ע"ש הרי דאי אפשר בשום אופן לקבל קידושין עבור בנו ולית מאן דחש לשיטת הר"י ברזילי הנ"ל ומזה תשובה ניצחת למה שנסתפק המשנה למלך פ"ד מהלכות אישות אם יכול קטן לקדש לכשיגדיל ולא חשיב דבר שלב"ל והרי במרדכי מבואר דהו"ל דבר שלב"ל גמור ע"ש. והנה מ"ש הנוב"י בשם חתנו הגאון ז"ל להקשות על הר"י ברזילי מהא דאמרו בגיטין דף פ"ה דבעי הש"ס חוץ מקידושין קטן מהו מי אמרינן השתא לאו בר הויה הוא ולהר"י ברזילי גם עתה בר הויה ע"ש מ"ש הנוב"י בזה. ולפענ"ד נראה לי עפמ"ש בתשובה אחת לפרש דברי הש"ס שם דהוא תמוה מאד דמה דפשיט לי' מקטנה המתגרשת ע"י קידושי אביה ואמאי והא בעינן ויצאה והיתה והוא תמוה מאד דא"כ יקשה בחרשת המתגרשת אף שהיתה פקחית מעיקרא והוה קידושי תורה והא לאו בר הויה וגם בשוטה יקשה כן ועיין בבית מאיר סי' קל"ז שנתקשה בזה וכתבתי דהענין הוא דבאמת הא דבעינן ויצאה והיתה הוא משום דהגט כל פעולתו הוא שמתיר מה שנאסרה ע"י הקידושין והרי היא כמו שהיתה קודם הקידושין ולכך סברת הש"ס דבעינן ויצאה והיתה וכל שאינה בת הויה אין הגט מועיל לה למה שנאסרה מקודם ע"י הקידושין ומעתה גם בהס"ד באמת כל ענין דאסרו בשייר בגט חוץ מפלוני הוא ג"כ שלא עשה פעולתו מה שצריך דהגט מתיר כל מה שנאסרה מלבד הקרובים שנאסרו ע"י הקידושין והארכתי בזה הרבה בסוגיא דחוץ וע"מ שם ולפ"ז שפיר סברת הש"ס דכל דלאו בר הויה הוא כעת אף שאביו יכול לקדש לו מכל מקום לאו שיור הוא דעכ"פ לא נאסרה ע"י קידושין לזה הקטן דבלא"ה לאו בר הויה ואביו ג"כ לא יכול לקדש לו כל שנתקדשה לאחר דעכ"פ זכי' ל"ש בגויה וא"כ גם גט א"צ דהגט א"צ שיתיר רק מה שנאסרה ע"י קידושין וכאן לא שייך שנאסרה ע"י קידושין דע"ז שפיר פשיט לי' מקטנה ולא שייך להקשות מחרשת דאם נתקדשה כשהיתה פקחת שוב נאסרה ומה שאין הגט מתיר זה אינו חסרון בגט רק שהיא נשתנית ונעשית חרשת משא"כ בקטנה דלא נשתנית ממה שהיתה וז"ב מאד ודו"ק: (אחר זמן רב מצאתי במכילתא פ' משפטים על פסוק אם אחרת יקח לו מכאן למדו חכמים שחייב אדם להשיא בנו הקטן ועיין במפרש זה ינחמנו שם הרי משמע דיכול להשיא אף בנו הקטן ובש"ס דילן אמרו דלא מצינו אישות לקטן וצע"ג) ובזה מיושב מה שהקשה המשנה למלך פ"ד מאישות דאתי לכלל הויה דהא יכול קטן לקדש לאחר שיגדיל וכמ"ש שם באורך ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעכ"פ כעת א"י לקדש לא מקרי ויצאה והיתה ודו"ק ויש להאריך בזה ואכ"מ. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש בישוב דברי הר"י ברזילי דבאמת גוף דבריו שכתב דהוה זכיה תמה הנוב"י סי' מ"ב שם דמה זכיה יש בקידושין דנימא דשייך זכייה לקטן ע"ש אך לפענ"ד נראה דלפי מה דמחלק בש"ס סנהדרין דבמשיא סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר ופקדת נוך ולא תחטא ומפרש ר"י ברזילי דסמוך לפרקן היינו שנה או שנתים סמוך לגדלות דלא כפירוש רש"י דמפרש שנה או חצי ועיין באו"ח סי' תרט"ו לענין תענית דשנה או שנתים קודם הוה סמוך לפרקן ולפ"ז לכך נקיט ר"י ברזילי בקטן בן י"א שנה כמ"ש במהרי"ק בשמו דזה מקרי סמוך לפרקן וכיון דעכ"פ בזה מצוה כדי שלא יבא לידי הרהור וא"כ שוב מקרי זכייה לקטן להצילו מידי עבירה ושפיר זכין לקטן: