שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח

מדי עסקנו בשיעורין תמידין בטוש"ע אעה"ז אני וגיסי הרב הגאון מהרמ"ז נ"י כאשר הגיעני בסי' ז' הקשה אותי בהא דמבואר בש"ע סעיף יו"ד שם ואם שבו נשים ונעשו ברשותן אעפ"י שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותם מידם הרי הן אסורות דא"כ איך הי' גבי דוד כמ"ש בשמואל א' סי' למ"ד כאשר עמלקי פשטו אל הנגב ונשיהם ובניהם ובנותיהם נשבו וכיון שכבר נשבו והי' ברשותם אף שרדפו אח"כ דוד ואנשים והחזירו אותן היאך הי' מותרות אח"כ. והנה השבתי מיד דכאן אינו רק לכהן ושם לא מוזכר שהי' נשי כהנים אף דאביתר הי' כהן לא נזכר שם אם הי' לו אשה וכפי הראות קטן הי' עדיין והוא הקשה אותי לפי שיטת התוס' דבנחבשה ביד עכו"ם מחמת נפשות אסורה גם לישראל דחיישינן שמא מחמת פחד נתרצית ולפ"ז ה"ה בשבויה דבאין על עסקי נפשות דמהראוי לאסור והשבתי דבאמת בנכבשה ע"י כרקום מבואר במשנה דהכהנות פסולות ולא הישראלית ובאמת הקדמונים בשיטה מקובצת שם נדחקו לחלק בין שבויה לנחבשה ע"י נפשות ע"ש אבל הדין דין אמת דבישראלית מותרת. אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש הב"ש ס"ק כ"ב לחלק דבמלכות אחרת דרובם למיתה חיישינן אף בישראלית וישראל משום דהוה נפשות ע"ש א"כ שם דהוה מלכות אחרת דעמלק פשט על הנגב ובאו גם על נפשות אף דלא הרגו איש מכל מקום הי' יראות מחמת זה ואיך הי' מותרות וכן לפי חילוקו של הג"מ סוף קידושין דדוקא האנשים הם בסכנת נפשות אבל לא הנשים והטף ע"ש זה כשיש אנשים אבל כאן דלא הי' רק נשים וטף ומסתמא נלחמו עד שגברו אותם הי' בסכנה ודוחק לומר דכיון שנשארו בנים ובנות הי' מעידין להם שלא נטמאו דלא נזכר כלל וגם מה נעשה לאותה דיעה דס"ל דאין בנה ובתה נאמנות ע"ז ומסתמא כל אחת היתה עם בנה ובתה ועיין ח"מ ס"ק א' וגם דוד נשא שתי נשי' אח"כ ולא נזכר שהי' לו בנים בעת ההיא והנה לשיטת הפוסקים דשבויה אינה רק מדרבנן ניחא דאפשר דעדיין לא גזרו בעת ההיא אבל מה נעשה לשיטת הפוסקים דשבויה דאורייתא ודעת התוס' בכמה מקומות הוא כן אף שסותרין דבריהם בכמה מקומות בענין זה. ורציתי לומר ע"ד שאמרו בע"ז גבי ברוריא דאם עבדא איסורא לא אתרחיש להו ניסא אבל קשה לסמוך ע"ז לענין דינא. אמנם העיקר נראה לי דכיון דאמרו כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שכן היה מנהגם בעת ההוא ולדעת הטור כמו שנדפס בטור על התורה גם בימי משה היה הדין כן ולדעת ר"ת היה הגט בלא תנאי כלל וכיון ששם היה דוד ואנשיו יוצאין למלחמה וכשחזרו מצאו זאת וא"כ הי' פנויות ולא נאסרו לישראל כלל וזה נכון ולכהן הי' באמת אסורות וגם בע"ז שם גבי ברתי' דרחב"ת כפי הנראה היתה עדיין פנויה והותרה לישראל ולא לכהן כנ"ל נכון. והנה לפמ"ש בד"מ לענין נשי הריגת אוסטרייך שכתב הוא ההיתר דאין לחוש שמא נתרצית דאם נחוש לזה כשידעו שאסורות לבעליהן וקלקלו יותר והפקיעו רבנן לקידושין מינייהו והו"ל פנויות ומשמע דכל שהפקיעו רבנן לקידושין מינייהו שוב מותר אף לכהן וא"כ מכ"ש בזה דכתבו גט כריתות בלא תנאי. אמנם גוף דברי הד"מ תמוהין דמה הועילו במה שהפקיעו לקידושין הא גם פנויה אסורה לכהן כל שיש חשש זונה וכבר תמה בזה הא"מ. אמנם כדי שלא לשוויה טועה ח"ו נראה לפענ"ד דכוונתו דבאמת מה"ת לחוש שנתרצית ומהראוי להעמידה בחזקת כשרות. אך צריך לומר דהסברא היא כיון דאם תרצה לישא כהן אחר מות בעלה יש לחוש שמא נתרצית דע"ז לא שייך החזקת כשרות דכיון דבעת לידת הספק היתה בלא"ה בחזקת א"א ומחזיקין מאיסור לאיסור וכיון שכן גם לבעלה אסורה כל דמחזיקין אותה בספק זונה ל"פ חז"ל ולפ"ז כיון דהפקיעו רבנן לקידושין ועשאוהו פנויות לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור דאין לה חזקת א"א שוב ממילא מותרת לבעלה ולפ"ז הוא הדין בנדון דידן דבאמת מה"ת לחוש לשמא נתרצית וע"כ צ"ל משום דאסורה לכהן אחר ומחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כשכתבו גט כריתות לא שייך זאת: