שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ז

ע"ד אשר שאלת באחד שהלך עם בעלי מלחמה ושלח גט לאשתו והוא הי' בעיר שכבשה כרכום באופן המבואר בטוש"ע סימן קמ"א שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים והוא אין לו בנים וצריכה לחלוץ אם נתירנה ע"י גט וחליצה. הנה כבר האריכו בזה בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ק"ג הוא והגאון מהר"א מוניסין ודעת מהרא"מ שם להחמיר והביא ראיה דאם נימא דבגט וחליצה נפיק מידי חשש לגמרי א"כ מה קאמר הש"ס בגיטין דף כ"ח תרומה אפשר גט לא אפשר ופירש"י דא"כ לא ישלחו גט כלל וישארו עגינות ואמאי מקרי לא אפשר הא הוה אפשר שיחלצו לה ותהי' מותרת ממנ"פ וכופין אותו שיחלוץ וע"כ דגם שתיהן ל"מ ע"ש. והנה בפשיטות נראה לפענ"ד דזה מקרי ודאי לא אפשר דמה נעשה אם היבם קטן או רחוק ותצטרך להמתין וכל כי האי מקרי לא אפשר לגבי עיגונא. אמנם באמת נראה דבלא"ה אתי שפיר דבאמת צריך להבין דכל החשש של המהרא"מ שם הוא דדלמא אתי הבעל ומבטל מצות יבמין או שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ואמאי ניחוש לזה והא דעת הריב"ש דבכל הני שנותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים יש להבעל שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א אף דזה תלוי בזה מכל מקום לשתי חזקות יחשב וא"כ אם להחמיר נקטינן זאת לשתי חזקות ממילא מהראוי להיפך גם כן לומר דעכ"פ מותרת ע"י גט דמוקמינן לה בחזקת חי ובחזקת א"א עדיין ושפיר מותרת כיון דשתי חזקות ודאי חשיבי כהאמרו בעירובין דף ל"ה התם שתי חזקות וכו' וא"כ כיון דיש לה שתי חזקות א"כ הגט בודאי מתיר והחליצה הוא רק ליתר שאת ועכ"פ מה"ת לחוש לביטול מצות יבמין וצ"ל דכיון דאם יתן לה הגט שוב איתרע לה עכ"פ חזקת א"א בודאי דעכ"פ נתן לה גט ומידי דהוה אם זרקו ספק קרוב לה דאתרע לה חזקת א"א כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב ומכ"ש כאן דניהו דיש חשש שמא כבר מת ואין גט לאחר מיתה עכ"פ איתרע לה חזקת א"א וא"כ לא נשאר רק חזקת חי בלבד וע"ז חיישינן לביטול מצות יבמין וגם יש לה חזקת היתר ליבם דאשה זו מתחלה היתה בחזקת זקוקה ליבם כדאמרו ביבמות דף ל"א ודעת המהרי"ט צ"ל כיון דעכ"פ טרם שנמסר לה הגט יש לו שתי חזקות מותר לתת לה אף דאח"כ אתרע ודעת המהרא"ם נראה כיון דאח"כ יתקלקל החזקת א"א ולא ישאר רק החזקת חי ויש כנגדו חזקת יבמה ליבום אין עושין ספק בידים. וזה נראה לי טעם הרמב"ם שכתב שאם הוא ביד השליח אין לו ליתן הגט וכתב הרב המגיד הטעם שלא להחזיקה בספק מגורשת והדבר תמוה דמכל מקום אמאי לא יתן לה ותהיה באמת ספק מגורשת ועמ"ש המהרי"ט ומהרא"מ שם ולפמ"ש אתי שפיר דהוה כעין עושין ספק בידים דדעת המהרי"ט והמזרחי דאין עושין ספק בידים וכ"ש כאן וז"ב. ולפ"ז כיון דכל עיקר טעמו של המהרי"ט דמותר היא משום שע"כ לא אמרו דאין עושין ספק בידים הוא רק דכל שהוא לפנינו איכא איסור ורק ע"י העשייה יהיה ספק בזה שפיר אין לגרום היתר אבל כאן אדרבא כמו שהוא לפנינו יש שתי חזקות ובודאי מותר לתת לה הגט אלא שאח"כ עי"ז יתקלקל ההיתר פשיטא דמותר וז"ב מאד. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא של המהרא"מ דשפיר קאמר דלכך בגט נותנין לה בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן למיתה דהוה לא אפשר דא"כ למאי שלחו גט כלל ויהיו עגונות וא"ל דמכל מקום ישלחו לה גט ויתן לה חליצה אח"כ דזה אינו דאם לא נוקי אותו בחזקת חי א"כ אין מותר ע"י גט וחליצה דניחוש לביטול מצות יבום ואין לומר דאיכא שתי חזקות דהא אנן קיימינן השתא דלא נוקי בחזקת חי וא"כ ליכא רק חזקת א"א וגם חזקת א"א ליתא דלא מוקמינן בחזקת חי וא"כ איכא ביטול מצות יבמין וא"כ איך מקרי אפשר בגט וחליצה ולכך מותר לתת הגט וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דפריך אח"כ מתרומה אתרומה ולא מקשה תיכף תרומה אתרומה וכבר התפלאו בזה בתוס' ונדחקו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכאורה אין מקום להקשות מתרומה אתרומה דבשלמא שם מוקמינן בחזקת קיים דיש שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א משא"כ בגט שעה אחת קודם למיתתו דאיתרע לה החזקה ע"י הגט כמ"ש הפ"י שם ולכך פריך מגט אתרומה דגם בגט אתרע החזקה ע"י הנתינה וכמ"ש וע"ז חידש דבגט דלא אפשר מחשבו לשתי חזקות כ"ז שלא נתן אף דאח"כ אתרע וע"ז שפיר מקשה מתרומה אתרומה דגם שם לא חל הגט רק שעה אחת קודם המיתה וכשמוקי בחזקת חי וחזקת א"א לא אתרע החזקה. ובזה נראה לי ליישב מה שדקדק הרא"מ שם בדברי רבינו שכתב בפ"ג מגירושין הכ"ט ואם הי' גט אחד מהם ביד שליח אינו נותנו לה ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם נודע לה שמת הבעל קודם שהגיע הגט לידה אינו גט ודקדק הרא"מ דמה קמ"ל שהם דברים פשוטים ומזה הוציא דאף גט וחליצה ל"מ משום שאם נודע לא הי' גט ומבטל מצות יבמין ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל דה"א כיון שאם יתנו לה הגט איתרע החזקת א"א ולא נשאר רק החזקת חי וזה ג"כ איתרע שהם מחומרי חיים וחומרי מתים והו"א כיון דאיתרע לה שתי החזקות א"כ לא יהי' גט כלל דמוקמי לה בחזקת יבם שבודאי היתה עומדת בחזקת יבמה ליבום וע"ז קמ"ל רבינו דלא יתן לה אבל אם נתן לה הו"ל ספק מגורשת ודוקא דנודע שמת בעלה קודם הוא דהו"ל בחזקת יבמה ליבום ואינו גט כלל. ובזה מיושב מה דקשה לי לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז דכל דודאי מת השתא לא מוקמינן אחזקת חי כיון דסוף אדם למות א"כ היאך כתב רבינו ואם נודע דמשמע דעד השתא מיירי שלא נודע אם המיתה קודם אבל עכ"פ מת לפנינו א"כ מהראוי לומר שאינו גט בודאי דלא שייך חזקת חי וכה"ג הקשו האחרונים גבי הא דאמרו זו היא שאמרו ספק מגורשת ואינה מגורשת. ולפמ"ש אתי שפיר דשאני כאן דיש חזקת אשת איש ג"כ ודו"ק ובזה מיושב גם קושיות האחרונים הנ"ל ודו"ק: