שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ד

ע"ד המבואר בש"ע סי' תרס"ח שאוכלין בסוכה בשמיני מספק ואין מברכין ודעת המרדכי דאין ישנים בסוכה דבשלמא גבי אכילה איכא היכירא במה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא הכירא והגאון מוהראו"ו ז"ל חולק ע"ז ודעתו דגם ישינים בסוכה ושאלת לחוות דעתי בזה. והנה מה אני להכריע. אמנם בכל זאת הרשות נתונה לתלמוד לחוות דעתו במקום שידו מגעת. הנה הגאון בעל נודע ביהודא הקשה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ז ודלמא ס"ל כמ"ד כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך והקשה היאך אפשר דס"ל כן א"כ איך ישבו בסוכה הא אין להם היכר כלל דהא בלא"ה לא היו מברכין רק יום א' ע"ש מ"ש בזה והוא דחוק. ולפענ"ד דל"מ לפמ"ש בטור סי' תרס"ח יש נהגו שלא ישבו בסוכה בליל שמיני וביום שמיני יושבים וכתב הב"י הטעם דהם פירשו דמה שאמרו מיתב יתבינן היינו ביום דוקא דבלילה שמברכין זמן אכילתו בסוכה סותרת את הברכה ולפ"ז פשיטא דהיה צריך שיברך על אכילתו ביום דכל הטעם דסוכה רק יום א' בלבד משום דלא מפסקי לילות מימים כדאמרו בדף מ"ה ע"ב וכאן הא מפסקי לילות בליל השמיני שלא אכלו וכיון שצריך לברך ביום שפיר יכול לישב ולא יברך ויהיה היכר. ובזה הן נסתר מחמתו דברי הנוב"י שם ע"ש אף מה שנהגו לישב גם בליל שמיני כמ"ש בטור וש"ע שם מ"מ לק"מ דלהס"ד שם דס"ל כרב דברוכי נמי מברכינן וע"כ דל"ח לבל תוסיף כלל לרב והטעם נ"ל דרב סובר כיון דבקידוש מברך זמן א"כ בזה גופא ניכר שאינו יושב בסוכה רק מספק ומספק ל"ש בל תוסיף עיין מג"א סי' ל"א. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה מיתב דלכך בלילה לא תקנו שישב בסוכה בספק דלא מבעיא לרב אינו היכר כלל בלילה וגם לר' יוחנן כל שאינו מזכיר הזמן דש"ע לא סמכינן על מה שאינו מברך כיון דלרב מברכין ולא חיישינן על ב"ת א"כ שפיר ישבו בסוכה אף דלא מברכין דלא חיישינן לב"ת כלל וע"כ לא כתב המרדכי רק לדידן דקיי"ל דברוכי לא מברכינן דחיישינן לב"ת ובעי היכר אם כן לכך בשינה דליכא היכר אסור לישן משא"כ לרב: