שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (כ״א)

תשובה ע"ד העגונה הנ"ל מ' אלטא חי' בת מוה' אברהם מיארטשוב אשת מוה' חיים ליב ז"ל ארשום בקצרה. אם יהי' ב"ד של שלשה שקבלו העדות. הנה לדעת הרמ"ה שהובא בב"י סי' י"ז שכתב בהך דאתלי בי' נורא בי גננא דהא דאמר רחב"א דחיישינן לחומרא אף דנמצא שם גברא חרוכא ופסת ידא דשדיא היינו דוקא שאותו פסת יד אינו מאותו האיש החרוך דאז ע"כ צ"ל שגם איש אחר הי' שם אבל אם הי' אפשר לתלות הפס יד בגברא חרוכא כגון שלא מצא רק יד אחת א"נ שלא הי' שם פיסת יד כלל רק גברא חרוכא לחוד אף רחב"א מודה דלא תלינן באיש אחר ונאמנת הוא לומר שזהו גוף השרוף הוא בעלה. וה"ה בדין דכבשן האש ומצאי חרוך וכן כתב הב"ח בתשובה סי' פ"ב א"כ בנ"ד דמצאנו גוף חרוך וידענו שלא נעדר שם רק האיש הנ"ל ושתי נשים ומצאנו החרוך שהכירו בו בעת קבורתו שהוא זכר פשיטא דיש להקל. ואף דהב"ש ס"ק צ"א ס' חולק על הב"ח וכתב שדבריו אינן מוכרחים וכן בסעיף ל"ב לא משמע כן וכוונתו למ"ש שם בש"ע אם נפל לים והשליכו מצודה והעלה רגל אחד אין משיאין את אשתו שאני אומר רגל של אחר היא והיא מהרשב"א הרי דהרשב"א חולק על שיטת הרמ"ה אמנם באמת אין ראי' משם ומצאתי בשו"ת נוב"י חאהע"ז מהד"ק סי' מ"ו שכתב לחלק דשאני נפל לים דבים אנו סהדי שכמה ספינות נטבעות מימות עולם והוי כמו שידוע שיש שם אנשים אחרים ומהתימא שלא הזכיר שהוא מחלוקת הרמ"ה והרשב"א. ובאמת הרשב"א לעצמו חייש אף בגברא חרוכא שמא אחר הוא אבל מ"מ יש להקל בזה. וגדולה מזו מצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' נ"ט רצה הגאון מוה' זלמן מרגליות להקל בעגונה שלא נודע מבעלה שום הכרה רק בשעת השריפה הגדולה. וכבר אחזה שלהבת בפנת הגג ועלה האיש לעלי' להציל רכושו ושוב לא נודע מאומה ממנו רק אחרי החיפוש מצאו עצמות ודרשו ברופאים ואמרו שהם עצמות אדם. והם כתבו להתיר ואף שהנוב"י לא הסכים סיים לבסוף קשה בעיני להתיר אשה זו. ואם נמצא שם מתירים אינו מוחה בידם. ובנ"ד עדיף יותר מזה שהרי האשה שרה עטיל העידה שאמרה לו שיציל את נפשו והוא אמר שממונו חביב עליו מגופו בודאי זהו. וראיתי שם שכתבו להתיר דכל היכא דליכא רובא דעלמא אזלינן בתר קורבא א"כ בשריפת אש דל"ש שיבואו אנשים מעלמא למקום המסוכן אזלינין בתר קורבא ואמרינין שא' מב"ב נשרף שהם הקרובים אל החלל. והנוב"י דחה דאף אם נימא דל"ש רובא דעלמא ואזלינן בתר קרוב אטו קרוב עדיף מרוב והרי בא"א אפילו רוב לא מועיל. ולענ"ד נראה דקרוב עדיף מרוב כל דליכא חשש רובא דעלמא דכל הטעם דלא אזלינין בתר רוב בא"א הוא משום דסמוך מעוטא לחזקת א"א וע' תוס' וד"ה דף מ"ד ובכמה מקומות בכורות כ"א א"כ זה שייך ברוב דאיכא מיעוט נגדו. ושייך סמוך מעוטא אבל קרוב כל דליכא רובא דעלמא אין כאן שום מועט וז"ב: