שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ד׳)

עוד נראה לי דבר חדש בישוב קושית הנוב"י הנ"ל דהא טבל בזמן הזה לאו במיתה דהנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"י מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ט דטבל אסור לאכול שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לד' כלומר לא ינהגו בהן מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו וכו' ע"ש. ולפ"ז נראה לי דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש המשנה למלך פ"ז מהלכות תרומות להסתפק באם התרומה טמאה טומאה דרבנן אם פטור ממיתה כיון דכתיב ולא יחלל יצא זו שהיא מחוללת והיינו דכל שהיא מחוללת אף בטומאה דרבנן עכ"פ מחוללת היא וביתר ביאור האריך המשנה למלך פ"ב מנערה ה"ה בסופו דכל שכתב הכתוב סתם כגון גבי אונס ולו תהיה לאשה ובעינן אשה הראויה לקיימה וכל שאינה ראויה לקיימה אף מדרבנן מיעטו הכתוב ע"ש שהאריך שם בזה ולפ"ז ה"ה כאן דהתורה הזהירה ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו א"כ אמרינן דכל שמדרבנן הצריכו להרים תרומה ממילא אסור לנהוג בה חולין עד שירים וא"כ ממילא מקרי אף בזמן הזה טבל להתחייב מיתה בידי שמים כנ"ל דבר חדש והמעיין במשנה למלך יראה שהדברים כנים. ובזה מיושב היטב מה דהקשה הפר"ד בדרך החיים בהא דנחלקו הראב"ד והפוסקים בחולה שיש לפניו נבילה וצריך לשחוט אם שוחטין או מאכילין אותו נבילה וכתב הר"ן דיותר טוב לשחוט דנבילה יעבור על כל כזית משא"כ בשחיטה דבפעם אחת יעבור והקשה הפר"ד דא"כ היאך נחלקו לענין טבל ותרומה הא בטבל יעבור על כל כזית ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הפר"ד בעצמו כתב דא"ל דבכל כזית אין בו תרומה בכזית ולא יעבור דזה אינו דכל שהוא טבל אסור ותדע דהרי הכהנים שאוכלין תרומה אפ"ה אסורין בטבל. ולפ"ז זהו דוקא אם הטבל מן התורה שפיר אמרינן דקדוש בעצמותו כל שלא נתרם התרומה אבל אם הטבל דרבנן וא"כ מן התורה אין בטבל שום קדושה והוא חולין רק דרבנן אצריכו לפרוש תרומה וכיון שכן פשיטא דלא עשו הטבל קודש רק שהצריכו להפריש תרומה וכיון שכן שוב אינו במיתה על כזית דהא אין בו תרומה בכזית ועיקר הוא משום התרומה שבה וז"ב מאד והבן. ובזה מיושב קושית המהרש"א בהא דקאמר הש"ס לימא כתנאי ופירש"י הך דרבה אם אפשר לתקן והקשה המהרש"א דלמא פליגי באם א"א לתקן ובפלוגתא דב"ת ורבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי שם אמרו דא"צ לעשר ושביק תרומה ועיין בנוב"י שם וכיון שכן הרי בטבל הטבול למעשר בלבד אין בו מיתה זולת כשהוא טבול לתרומה או לתרומת מעשר וכמ"ש הרמב"ם פ"י שם ועיין בעצמות יוסף שדעתו דשניהם דוקא בעינן אבל לתרומת מעשר בלבד לא מקרי טבול שיתחייב מיתה ואף דפשטת דברי רבינו נראה דאף לתרומת מעשר מקרי טבול עכ"פ כשהוא טבול. ולפ"ז שם דנקיט רק לענין מעשר בלבד א"כ ודאי תרומה חמור דהטבל אינו במיתה וא"כ מעשר חמור וע"כ בדאפשר פליגי. מיהו זה אינו דכשם דהטבל אינו במיתה ממילא גם המעשר ודאי אינו רק דרבנן אבל דברי הרמב"ם עכ"פ יש ליישב ממה שהקשה המג"א סי' תרי"ח ס"ק ט' במה דלא חילק רבינו בין מעשר ירק דרבנן לדאורייתא. ולפמ"ש א"ש דכל טעמו דרבי הוא לפי שבדגן יש לגזור אטו עציץ נקוב ע"ש וזה אם הטבל הי' מדאורייתא אבל כיון שכל הטבל אינו רק דרבנן רק דמכל מקום הוה במיתה משום דכתיב ולא יחללו וכמ"ש א"כ אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן. ובדרך אחר אמרתי בישוב קושית הפר"ד הנ"ל דע"כ לא כתב הר"ן דשחיטה עדיף משום שלא יעבור על כל כזית נבילה דוקא בחולה סתם שדעתו מיושבת עליו רק שהוא מסוכן וכיון שרק דחוי' היא פ"נ אצל חולה כמ"ש הרמב"ם פ"ב משבת וכ"כ הר"ן בפ"ב דיו"ט לענין לרבוי בשיעורא ע"ש וא"כ כיון שאינו מותר רק שנדחה בשביל פקוח נפשו א"כ שפיר אמרינן דלמה יעבור על כל כזית וכזית כיון דפקוח נפשו יכול להיות ע"י שחיטה שלא יעבור על כל כזית וכזית בחנם כיון שאינו רק דחוי' אבל במי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו עד שיאורו עיניו א"כ הוא אינו יודע ומרגיש כלל וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה וא"כ אין אנו משגיחין כלל על החולה שהוא אינו עובר כלום שהרי הוא כמת ואינו מרגיש כלל ועיקר אנו דנין על המאכילין אותו ובהם אין חילוק בין כזית וכזית בין בפעם אחת שהם אינם אוכלים רק מאכילים ושפיר אינו משגיחין טפי על חומר האיסור וז"ב כשמש ומיושב קושית הפר"ד: