שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״א

בגיטין דף מ"ח אמר ר"ח לא שנו אלא ביובל שני אבל יובל ראשון לא סמכא דעתייהו ונפלאתי מאד דאיך שייך לא סמכה דעתו וא"כ כל המצות הכי שייך לא סמכה דעתי' ובפרט יובל דאפקעתא דמלכא הוא והרי גדולה מזו כתב הנימוק"י דלא מהני תנאי ביובל ע"מ שלא תחזירנו דאין לו זכות להתנות בזה דלי הארץ והיאך שייך דלא סמכא דעתי' והיא תימה גדולה לא ראיתי בהחפזי מי שעמד בזה. והנראה בזה עפמ"ש התוס' שם ד"ה לא דשאר אמוראי לית להו דאחין מחזירין ביובל דמכר אמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא ונפלאתי מאד הא בהדיא ס"ל לרבנן בבכורות דף נ"ב דמתנה חוזר ביובל מקרא דתשיבו לרבות המתנה וכן קיי"ל והיאך כתבו התוס' דירושה ומתנה לא הא בירושה דוקא אין מחזירין ולא במתנה ונתקשיתי מאד בזה. אמנם נראה דכל הטעם דמתנה הוה כמכר הוא כדאמרו בב"מ דף ט"ז דאי לאו דטרח וארצי קמי' לא הוה נותן וא"כ באחין שחלקו דלא שייך טרח וארצי הוה מכר כמתנה דלא הדרא וזה גופא ירושה ולפ"ז גם כאן דביובל ראשון לא סמכא דעתי' והוה כמתנה דלא שייך כאן טרח וארצי דהא באמת מכר לו וניהו דהתורה אמרה שתצא עכ"פ כל שהמוכר לא סמך דעתו שתחזור הוה כמתנה. והנה הפ"י הקשה לר"ל למה מביא והלא באילן אחד אינו מביא כלל. ובאמת לפמ"ש התוס' בב"ב דף כ"ז לחלק למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי בין אילן לשדה לפירות ע"ש ה"ה לר"ל עכ"פ לענין הבאה יש לחלק כן. ובזה יש ליישב דברי רשב"ם בב"ב דף קל"ו ע"ש מה שהקשו התוס' יש ליישב ודו"ק. והנה בהא דאמרו ביובל ראשון לא סמכא דעתי' שנתקשיתי בזה למעלה לפענ"ד נראה דהנה אם נימא דיאוש מועיל בקרקע ועיין בתוס' סוכה דף למ"ד א"כ הרי נתייאשו מהקרקע שמכר לפירות וא"כ שוב לא שייך ושב לאחוזתו כנלפענ"ד דכל שהפקיר ודאי א"צ להחזיר ביובל ודו"ק: