שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״צ

מעשה בא לידי באחד שהלוה מעות לחבירו עצה"ע הנהוג ונתן לו משכון שיהיה בטוח על מעותיו שלא יתקלקלו ויפסיד המעות ובתוך הלואה הגיע מועד ובא הלוה להמלוה לאמור אחרי כי בא המועד וצריך למרגליות אשתו וביקש שיתן לו המרגליות ויתן לו איזה מתנה עבור זה. ונשאלתי אם יש בזה שום חשש אם לא כמחזי כריבית. ולפום ריהטא לא ידעתי שום חשש בזה דכיון דהלואה נעשה בהיתר הנהוג א"כ מה אכפת לן במה שנותן לו איזה מתנה וא"ל דזה גופא הוה ריבית מה שהוא נותן לו משכון שקנהו והוה קנינו של מלוה ומלוה לו על יו"ט בעד איזה סך דזה אינו דל"מ בשעת הלואתו דהוה ספיקא דדינא אם קנה משכון כמבואר בחו"מ סי' ע"ב ובאהע"ז סי' כ"ח פסק דאינה מקודשת במשכון שנתן לו בשעת הלואה א"כ כשנותן לו משכון שלו נותן לו ורק שאם היה רוצה לא הי' נותן לו אבל כל שנתרצה שפיר שרי ומה ריבית יש בזה אטו אם נמצא ביד אחד זכות של אחד והוא נותן לו איזה דבר שיחפש אחריו ויתן לו זכותו האם יאמר אדם שיש בו משום ריבית זה לא שמענו אלא אף במשכנו שלא בשעת הלואתו דקנה משכון מכל מקום זה דוקא כשלא החזיר לו אבל כל שהחזירו לו אף לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ע"ב ס"ג דהמלוה על המשכון וחזר והפקידו מלוה ברשות המלוה היא היינו דהוא עדיין על אחריותו אבל מכל מקום כל שמחזירו ללוה שלו הוא ואיך שייך חשש ריבית בזה כיון דאינו מלוהו לו ומשלו נתן לו ואינו רוצה הבטחון על אותן הימים וז"ב לפענ"ד וא"צ ראיה. והנה נזכרתי שהקצה"ח מפלפל בזה ועיינתי בחו"מ שם מביא כעין מעשה זה והשיב דנראה דהוה ריבית גמור ונבהלתי בזה ואמרתי לברר הדברים והנה ראייתו היא מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ח' ע"ב בהא דאמר אם אינו קונה משכון צדקה מנין לו והקשו התוס' מכל מקום איכא צדקה במה שמחזיר להמשכון לשכב עליו וכתבו דדייק מדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ואם לא הוה קונה לי' א"כ כשמברכו העני הו"ל ריבית דברים ומזה משמע דאי לא הוה קנה משכון ומברכו בעת החזרת המשכון הו"ל ריבית דברים ומכ"ש אם נותן לו ממון ולפ"ז כיון דמשכנו בעת הלוואתו מדי ספיקא לא נפקא וכיון דהוה ספיקא דאורייתא באיסור רבית ראוי להחמיר ע"ש ולפענ"ד אין מקום לראייתו דמלבד דדברי התוס' אינו רק בדברים שצריך להחזיר בלילה או ביום בזה שפיר כתבו התוס' דאם נימא דאינו קונה המשכון וא"כ כיון שחייבה התורה להחזירו א"כ למה מברכהו בדין הוא שיחזיר לו וא"כ ע"כ מה שמחזיק לו טובה ומברכהו זהו ריבית דברים אבל בדברים שא"צ להחזיר או במשכנו בשעת הלואה דמבואר בסי' צ"ז סט"ז דאינו מחוייב להחזיר לו א"כ מה ריבית שייך בזה הא כיון שא"צ להחזיר והוא נותן לו ואינו רוצה לתת לו בחנם הזה יחשב ריבית וא"ל דזה גופא הוא ריבית דכבר כתבתי דזה לא מקרי ריבית וכמ"ש לעיל באורך. אמנם בלא"ה באמת דברי התוס' צריכין ביאור דאדרבה כיון שלא קנה משכון איך שייך ריבית דברים הא שלו מחזיר לו ברשות התורה ועל מה נותן לו ריבית מתנה בעלמא הוא דקא יהיב לי'. אמנם באמת צ"ל. דהריבית הוא כיון דהלוהו א"כ בשלמא כשיש לו משכון א"כ סמך על המשכון דקנהו לענין שלא נעשה מטלטלין אצל בניו כדאמרינן בהמקבל אבל כל שמחזיר לו המשכון א"כ טובה גדולה עשה לו במה שהלוהו מעות וכיון שמברכו א"כ הוה ריבית דברים דמברכו שהלוהו לו ועוד החזיר לו משכונו ומעתה זהו כשהלוהו בלי ריבית או שלא ע"צ היתר אבל כשמלוהו עצה"ע הנהוג א"כ גוף הלואה כשר ליקח ממנו הריבית וא"כ מה איכפת לן כשנותן לו דבר שיחזיקו לבטוח באותן הימים בלי משכון וז"ב מאד לדעתי ולא שייך בזה שום רבית דעל הלואה לא שייך ריבית כמ"ש וגם כיון דמשכון לא ניתן להוצאה לא שייך ריבית וכעין זה כתב הטור בסי' קס"ט ביו"ד בשם הרמ"ה ועיין בע"ז סי' קס"ז ס"ק א' וגם באמת גוף הריבית דהוה ר"ק לפענ"ד ל"נ לפי מה דמבואר בסי' קס"ז ביו"ד ס"ב בהג"ה דכל שלא קצץ תחלה לא מקרי ר"ק א"כ כאן שלא קצץ לו בתחלת הלואתו ואח"כ נתן לו מתנה עבור שיחזירו על יו"ט א"כ לא הוה רק אבק ריבית. איברא דלפ"ז צריך להבין דברי התוס' שכתבו דהו"ל כריבית דברים ואכתי הא לא הוה רק אבק רבית לאותו דיעה ושם על קרא קאי. והיא לכאורה הרגש עצום. וצ"ל כיון דהתורה צותה שיחזיר לו וישכב בשלמתו וברכך א"כ הו"ל כקצץ בשעת הלואתו כיון דזה ידוע בשעת הלואה שיחזיר לו לאח"כ ויברכהו כמצות התורה הוה כקצץ ועדיין צ"ע. ועכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דעכ"פ יש ספק אם אולי לא מקרי רק אבק ריבית וכבר כללא כייל לן הש"ך סוף הלכות ריבית בשם המהר"א ששון דהיכא דהוה ספקא אי הוה ריבית קצוצה או אבק ריבית דהו"ל ספק ממון ולקולא וא"כ כאן יש ס"ס ספק שמא קנה המשכון ואת"ל לא קנה שמא לא. הוה רק אבק ריבית ושרי וז"ב. וראיתי בנתיבות המשפט שדעתו להחמיר אף שלא בשעת הלואתו דאסור לקבל המתנה וכמ"ש ביו"ד סי' קס"ד לענין חכירא דנרשאי וכדאמרו בש"ס מאן אקני' לי' דאקני נהלה וה"ה כאן. והראי' מתוס' שהביא הקצה"ח דאם קנה משכון לא שייך ריבית כתב הוא דאינו ראיה דש"ה דהברכה היא בשביל החזרה שאינו מחוייב להחזירו משא"כ כאן דהמתנה היא בשביל השימוש וזה אינו ברשות המלוה להשתמש בו ע"ש כי לא ראיתיה רק כפי מה שהובא במשובב נתיבות. והנה מלבד מ"ש המשובב שם להשיב על דבריו וכל דבריו תורה היא אף גם תמה אקרא דמה ראה על ככה דש"ה בחכירי נרשאי דמחזי כריבית על הלואה אבל כאן דהלואה נעשה בהיתר א"כ מה אכפת לן במתנה שנותן לו אח"כ וכמ"ש כנלפענ"ד ברור לולא דברי הגדולים האלו ואולי הם מיירי כשלוה לו בלי ריבית על משכון ובזה יש מקום לדבריהם וכמ"ש לעיל וגם בזה דבריהם צ"ע: