שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ח

נשאלתי מהרבני המופלג השנון מו"ה מאיר בראם נ"י בהא דאמרו בביצה דף ל"ג בנין קבע אסרה תורה והדבר תמוה דהרי התוס' בשבת דף צ"ה כתבו דיהיה מותר לבנות בית ביו"ט דנימא מתוך וכתבו דאינו אסור רק מדרבנן דמן התורה שרי משום מתוך שהותר המגבן דהוא תולדה דבונה ולפ"ז היאך אמרו כאן דבנין קבע אסרה תורה. הנה שאל קושיא גדולה. וצריך לדחוק דבאמת הש"ס מיירי כאן היכא דאינו לצורך כלל דזה אסור מן התורה. ובלא"ה יש לומר דהרי התוס' שם כתבו ברודה סמוך לחשיכה היכא דאינו ראוי לאורחים חייב מלקות ולפ"ז ה"ה במגבן סמוך לחשיכה דחייב דלא שייך מתוך. ובלא"ה י"ל דהנה נחלקו הראשונים אם מגבן אסור מן התורה בשבת או דאינו רק מדרבנן וחכמים דפליגי על ר"א פליגי על הכל ועיין בה"ה פ"ח משבת ובר"ן פרק א"צ ולפ"ז אם נימא דמגבן אינו רק מדרבנן ממילא לא שייך מתוך דלא הותר כלל מן התורה מלאכת בנין דמגבן אינו בונה מן התורה ולפ"ז הש"ס בביצה אזל דמגבן אינו מן התורה ושפיר אסרה מן התורה בנין בקביעות והתוס' אזלי אליבא דר"א דמחייב במגבן ולדידיה תולדה דבונה הוא וא"כ שפיר מקשו דלדידיה יהיה מותר לבנות ביו"ט דשייך מתוך וז"ב. ובזה ממילא מיושב הא דאמרו בכמה מקומות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ואמאי והא עכ"פ צורך קצת הוא ויהיה מותר מטעם מתוך ועיין בשבועות דף ט"ו וכבר הקשו כן האחרונים. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלחכמים בנין אסור מן התורה דלא שייך מתוך. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי הרמב"ם פסק פ"י משבת הלכה יו"ד דמגבן תולדת בונה וחייב ובהלכות יו"ט פ"ה פסק דבונה לוקה מן התורה ועיין בה"ג ובה"ה שם וכבר הקשה כן הב"ח סי' תצ"ב דמה יענה רבינו לקושית התוס' בדף צ"ה והניח בקושיא ולפמ"ש יקשה טפי וכמ"ש ועיין בחידושי פני יהושע בביצה דף י"ב מ"ש בזה. אמנם לפענ"ד נראה בפשיטות דס"ל לרבינו דע"כ לא שייך מתוך רק היכא דהותר האב אמרינן מתוך שהותר האב לצורך כגון שחיטה וכדומה אבל במגבן שאינו רק תולדה לא שייך לומר מתוך שהותר התולדה הותר האב דדלמא רק התולדה התירה התורה ולא האב ודו"ק. ועפמ"ש מיושב היטב מה דקשה לי על דברת התוס' הנ"ל דמתוך שייך בבונה ואינו אסור רק מדרבנן א"כ מאי פריך בביצה דף ח' והא קעביד גומא ופירש"י דחייב משום בנין וקשה הא כיון דאינו אסור בונה בי"ט רק מדרבנן א"כ מהראוי להתיר לצורך מצות כיסוי כמו שכתב התוספות שם ועיין בתוס' שם ד"ה ואינו ולפמ"ש א"ש דלחכמים אסור וחייב וכמ"ש וגם יש לומר דרש"י ס"ל כרמב"ם דלא שייך בבנין מתוך וכמ"ש התוס' שם בלא"ה פירשו דקושית הש"ס היא משום חורש ע"ש והא דפליגי ר"א ורבנן בשבת דף קכ"ב ע"ב דר"א ס"ל דאין מוסיפין על אהל עראי ומשום דמחזי כמוסיף על הבנין והא לר"א שייך מתוך צ"ל דבאמת אינו אסור רק מדרבנן. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש כעין זה ליישב קושית הרא"ש שהקשה בביצה דף י"ב לשיטת רש"י דאמרינן מתוך אף שאינו לצורך כלל א"כ אמאי לא אמרינן מתוך לענין שריפת קדשים ביו"ט. והנה אא"ז המג"ש כתב דמשריפת קדשים ל"ק דגזירת הכתוב הוא דהרי גם להריצה לפני כלבו וכדומה אסור כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז דרחמנא אחשבי' שלא יהי' קדשים מתבערים ביו"ט וזה דחוק מאד דבאמת יקשה ניהו דאחשביה היינו דמקרי גם הרצה לפני כלבו וכדומה ג"כ מלאכה אבל ניהו דמלאכה מקריא אבל מהראוי לומר בזה מתוך. וכפי הנראה הבין המג"ש בכוונת רש"י דאין כוונתו דמקרי מלאכה רק דגזירת הכתוב הי' שלא יתבערו מן העולם. אך באמת יקשה לפי הבנתו דהרי התוס' בפסחים דף ה' ד"ה ואומר הקשו דיהיה מותר כיון דיוכל להנות מאפרו וגחלתו וכתבו כיון דתחלתו מקרי מלאכה אסור מידי דהוה אנדרים ונדבות ע"ש ולפ"ז זהו שייך אם נימא דכוונתו מתורת מלאכה אבל אם הכוונה רק שהקפידה תורה שלא יתבערו ויכלו קדשים בי"ט א"כ בעת הכליון והביעור בעת ההיא שייך דיוכל להנות מאפרו וגחלתו. וכעין זה ראיתי לאחרונים שהקשו על רש"י ומ"ש דדוקא אם אמרינן מתוך א"כ תחלתו שרי משום מתוך אז שייך דהקפידה תורה על הכליון והביעור אח"כ ז"א למעיין ברש"י שם דקאי בהדיא בדף כ"ז למאן דלית ליה מתוך וע"כ צ"ל באמת דכוונת רש"י היא על גוף המלאכה דניהו דהרצה לכלבו וכדומה לא מקרי מלאכה אבל כיון דרחמנא אחשביה לשריפתו דכתיב באש תשרף והוא מצוה כל מה שעושה שיתבער אף שאר דברים שאינם מלאכה מקרי מלאכה כיון דמקיים מ"ש בתורה דמצוה לשרפם וז"ב בכוונת רש"י. ולפ"ז יקשה מה הועיל המג"ש בתירוצו דניהו דמקרי מלאכה לא גרע משריפה עצמה דשייך מתוך. אמנם הדבר נכון דכיון דהתורה אסרה גם שאר דברים שאינם בגדר מלאכה כל שנכלה ונתבער עי"ז הקדשים אסור מן התורה א"כ לענין שאר דברים שאינם מלאכה באמת רק דהתורה מחשבם לא שייך לומר מתוך דהרי לצורך אינם בגדר מלאכה שיצטרך התורה להתירם וא"כ איך שייך בהו מתוך שהותרה לצורך דלצורך לא הותר כלל וא"כ לא שייך מתוך וא"כ איך שייך לומר דלגבי שריפה נימא מתוך דיהיה יציבא בארעא דשאר דברים דלא כתב בהדיא רק דהתורה אחשבה למלאכה יהי' אסורים ביו"ט דלא שייך מתוך גבייהו ושריפה דאסורה מן התורה יהיה מותר משום מתוך אתמהה ולכך לא אמרינן מתוך גבייהו וז"ב ודו"ק כי היא עצה נפלאה. ובמ"ש למעלה דלדידן לא שייך מתוך בבונה יתיישב מה דקשה לי בהא דפריך בכתובות דף ז' ביו"ט מ"ט משום דאמרינן מתוך שהותרה הבערה דאמאי לא קאמר משום דמכוין לפתח ואסור משום בונה כמ"ש רש"י בדף ה' וביו"ט הותר בנין דאמרינן מתוך כמ"ש התוס' והיא קושיא נפלאה ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן שייך בבנין איסור דאורייתא ודו"ק: