נשאלתי מאחד מקאמינקא שקנה י"ש מה שיולד בחדש תמוז בעת שיתחילו לשרוף בהגראלניע ונתן להמוכר סך כמה אלפים רייניש ע"ז והתחייב עצמו ליתן לו בכל חדש אם פינף אם צוואנציגסטען ראטע שישתלם דמי המקח עד התחלת שריפת היי"ש בהגראלינע והיום הוא הזמן 25 היינו בפסח ושאל אם מותר ליתן היום הראטע אולי הוא כקונה חמץ בפסח וגם הוא מכר חלק מזכות זה ליהודי אחר אשר צריך ג"כ היום ליתן לו חלק מעות. ואמרתי שיקח מן הקונה היהודי המעות בתורת הלואה ויתן לו החלק זכות מהי"ש בדרך משכון לבטחון ולהמוכר שלו ישלח המעות ביו"ט האחרון של חג היינו שימסור המעות להבי דואור מיישטער בעי"ט ויצוהו שישלח המעות ביו"ט האחרון בכדי שיגיע אל המוכר בא"ח ואז לא יאבד זכותו כפי הקאנטראקט. אח"כ נודע לי שגם האדון המוכר הוא יהודי ואמרתי בזה היתר חדש דהנה במ"ש הרמב"ם בקונה חמץ בפסח עובר בב"י הקשה הנוב"י הא אין קנין באיסורי הנאה ואיך שייך קנין בחמץ בפסח שהחמץ לא הי' מעולם ברשותו ואיך יקנה אותו בפסח לעבור עלי' בב"י. אמנם האחרונים כתבו שלא ראה דברי הר"ן בע"ז פ"ג שכתב שזכייתו וקנינו ואיסורו באין כאחד ע"ש. ולפ"ז זהו דוקא שייך בקונה חמץ מנכרי דהעכו"ם יכול להקנות שהוא שלו והוא תיכף עובר עליו דקנייתו ואיסורו באין כאחד אבל בקונה מישראל לא שייך זה דאין זה יכול להקנות והדרי דברי הנוב"י דזה אינו עובר כיון שלא יכול לקנות וכמה מעליא הא שמעתתא:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.