שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ט׳)

והנה הגיעני שנית דברי ש"ב הרב החריף מוה' ארי' ליבוש האבד"ק פמאהרין נ"י ומתוך דבריי יובן מ"ש לי וז"ל הנה הגיעני דבריו שנית אשר ביקש לעיין בדבריו הנה כבר כתבתי כי אין דעתי נוחה להאריך בדבר שכבר דשו בו רבים ראשונים ואחרונים אם לא נביא אומר מן החדש רק לפלפל בדבריהם אין קץ למרבה המשרה לנטות אם כה ואם כה תסובינה אלומות הפלפול לבנות בנינים עד שמי קורה והצור האמת יעתק ממקומו ובפרט כי כבר מלתא מני אזדא והקיפני ענינים שונים והזמן יקר מאד ובכ"ז אמרתי לעבור בהעברה בעלמא על בתרי דבריו במכתבו שנית מ"ש על מה שהבאתי דברי המהרי"ט שמאחר דמהרי"ט כתב שמדברי הגמרא אין הכרע אין לסמוך ע"ז במח"כ לא נניח מה דפשיטא לדידן בשביל דברי המהרי"ט אף במה שנסתפק ובפרט אחרי כי בנוב"י זכה בעצמו לדברי המהרי"ט ובנה בנין מפואר בזה אף כי מררוהו ורובו בעלי חיצים בכ"ז בלי ספק לו ראו דברי המהרי"ט האלו כי הי' לבם סמוך על דברי אביר הרועים המהרי"ט ז"ל אבל העיקר מה שסמכתי הוא גוף התקנה היה כן כמ"ש המהר"ם מינץ ז"ל סי' ק"כ שאף בדיעבד אין גיטו גט ומעלתו חתר להסב הדברים שיהיה על כוונה אחרת ואילו היה רואה המהר"ם מינץ בעצמו לא כתב כן ופוק חזי שגם הגט פשוט סי' קי"ט ס"ק כ"ד שכתב בהדיא בשם הר"מ מינץ סימן מ"ז דכך היתה התקנה שלא יהיה גט כלל וכך אלמו לתקנתם אך שכתב שבסי' ק"ב שם לא נכתב כן ומה נעשה שנשמט ממנו ששם מבואר בהדיא שכך היה התקנה ועכ"פ פשוט ליה להג"פ שאלו היה כך התקנה לא היה מפקפק בזה. ומ"ש מעלתו דמרמ"א לא משמע כן וכמ"ש הבית מאיר ובמ"ש בתשובת ליישב דכל דאח"כ נתרצית שוב מועיל הגט וע"ז תמה מעלתו כיון דבשעת הגט לא היה מועיל הוה כגרשה בלי עדי מסירה דל"מ. הנה כמה דמיין הוא דשם בגוף הגט הוה ריעותא וכאן גוף הגט כתקנו רק שמפני טובתה תקנו שלא יגרשה וכל שנתרצית למה לא יועיל הא כבר נתגרשה בגט כשר. ומ"ש כיון דהקידושין תופסין כמ"ש המרדכי פרק האומר דלא אלים חר"ג להפקיע קידושין ה"ה גירושין לא דמי דכל שהתקנה הי' שלא יועיל הגט בודאי לא מועיל שכן היתה התקנה. שוב ראיתי בהדיא בשלטי הגבורים סוף פרק המוכר את הספינה שכתב בהדיא על דברת המרדכי הנ"ל דדוקא אם היה התקנה שלא יקדש אז אם עבר וקדיש מקודשת אבל כל שהיתה התקנה שלא יהי' קידושיו קידושין אף שעבר וקידש לא מועיל ות"ל כוונתי לדבריו ומ"ש ראיה מהא דחלה יכול לעשות שליח והרי לא הגיה הרמ"א דבזהו לא יכול לעשות שליח אחר ע"כ שגם בזמן הזה יכול לגרש בע"כ ושלא כדברי הנוב"י ומזה מוכח דאם עבר וגירש דגיטו גט דאל"כ הוה מלתא דהוא ל"מ עביד לא מצי משוי שליח. הנה מ"ש ראייה דלא כהנוב"י הנה כבר הרגישו בזה האחרונים ועיין קצה"ח סי' קפ"ב וכבר נשאל הנוב"י מהד"ת ג"כ בזה יעו"ש חלק אהע"ז סי' קי"ב אך מ"ש מעלתו דהוה מלתא דלא מצי עביד זה ליתא דל"מ עביד מקרי כשבעצם הדבר לא מצי עביד אבל כאן אין המניעה בעצם רק בשביל איסור זה לא מקרי ל"מ עביד ועיין במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' ואף דגם מדבריו נראה דכל דאף בדיעבד ל"מ מעשיו מקרו ל"מ עביד לפענ"ד העיקר כמ"ש דבכה"ג דגוף הדבר הוא בתורת שליחות אף שחז"ל אלמו לתקנתם בזה לא מקרי ל"מ עביד. דרך כלל נראה לפענ"ד דאין לדחות דברי המהר"ם מינץ ז"ל בפרט שהעיד שכן היתה התקנה בשביל ראיות חלושות שיש לדחות בפלפלת כל שהוא והדבר ברור שכך היתה התקנה שלא יהיה גיטו גט וכן הבין גם הגט פשוט בדברי המהר"ם מינץ וכן מבואר למעיין בחבורו. ועל מ"ש בתשובה הראשונה דכל דהמשלח נהנה בודאי אמרינן דיש שלד"ע דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וע"ז. תמה מעלתו דהדבר מבואר בב"מ דף חי בעשה שליח לגנוב דלא הוה שליח לד"ע והרי המשלח נהנה מהגניבה במח"כ לא הבין כוונתי דאטו עבירת הגניבה הוא על שנהנה ואם גנב והשליך לים לא מקרי גנב וא"כ בעת שגנב לא שייך זה נהנה ואני לא אמרתי רק דכאן דעיקר לא יקח הוא בשביל לא יחלל ועיקר העבירה היא על הביאה ובכה"ג זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. זה חזיתי להשיב בקצרה אשר לחלוק יצא בהעברה ולא עיין כשירה ואת והב בסופה וסערה דברי שו"ב דו"ש דברי חכמים בנחת נשמעין ובמבין תחת גערה. והנה במ"ש למעלה דמחמת איסור ל"ש דל"מ עביד לכאורה מפורש בש"ס דלא כן הוא דהרי בגוף הא דאמרו על מלתא דל"מ עביד הוא בשביל דהיא ערוה עליו ועיין נזיר דף י"ב והוא בשביל איסור יש לחלק דשם הוא איסור בעצם שהיא ערוה וכאן גוף הגט כשר רק בע"כ אין לגרש לא שייך בזה כ"כ מלתא דל"מ עביד דכל שנתרצית היה יכול לגרשה והמלמ"ל פ"ב מביאת המקדש הלכה וא"ו כתב דבדרבנן מצי משוי שליח אף דל"מ עביד ולפ"ז בשניות דרבנן שפיר אסור ועיין ח"מ וב"ש סי' ל"ה סי"א ובמלמ"ל פ"ו מאשות הכ"א ופ"ט שם שדייקו מדנקט הנך שבע עריות דאורייתא דבדרבנן מותר. ולפמ"ש יש לומר להיפך דלכך לא נקט בדרבנן דבדרבנן אף שהיו נשואות חיישינן דלא שייך כל מלתא דל"מ עביד אבל ז"א דאם היתה נשואה היתה אסורה מן התורה ומשם קרובות אינה רק שני' וז"פ. ואגב אזכיר מה דק"ל לכאורה במה דחידש הנוב"י בהא דאמרו ביבמות דף קי"ח המזכה לאשתו גט במקום יבם מאי וקשה דמשמע דוקא בשליח לקבלה מבעי' לי' אבל שליח להולכה מצי משוי והא כל דמסופקים אם חוב הוא לה שוב ל"מ שליח דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואף לפמ"ש בחידושי ריטב"א ביבמות דהא דמבעיא לי' אם זכות או חוב אף דיכולין לשאול את פיו וכתב דבמלתא דהוה חוב אף דאמר אח"כ ניחא לי ל"מ למפרע ע"ש וא"כ לפ"ז היה מקום לומר דבאומרת אח"כ ניחא לי מיירי אבל אכתי קשה דל"מ שליחות דבשעת שליחות הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דעפ"י הרוב חוב לה ואף שהיא אמרה דניחא לה מ"מ בשעת עשיית שליחות הוה חב לאחרים וצ"ע: