שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ד׳)

שוב אחר כמה שנים הגיע לידי שו"ת מהר"ם מינץ ומצאתי בהדיא שהעתיק בסימן ק"ב דהיה התקנה שלא יהי' הגט גט כלל אף בעבר וגירש וכ"כ בסימן י"ז. והנה בהא דאמרו בב"מ דף ק"א ע"ב אזל כתב לה גיטא שדר לה והיינו ע"י שליח והרי שם לא נתרצית שהרי היה תיכף בעת שקדשה והרי אפיקתא תיכף ואגרא שקילא לאותם בשבילה ואמרו כאשר עשה כו' גמולו ישיב בראשו וכמבואר שם שהטעה אותו ואפ"ה מועיל ע"י שליח מיהו לפמ"ש הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ק"י דבארוסה מודה דיכול לגרש בע"כ ע"י שליח אתי שפיר דשם הי' תיכף אחר שקדשה ודו"ק ועיין במרדכי פ' השואל שם דהוכיח מזה דארוסה אין לה כתובה ע"ש. וכדמות ראיה אמרתי להנוב"י מהא דאמרו דהמביא גט צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח ושאלני הרב המאוה"ג מוה' משה צבי אבד"ק אנטפאלי במדינת ליטא לב"ש דס"ל דלא יגרש אדם אלא א"כ מצא לה ערות דבר והרי נודע דעת המהרא"י דבמזנות זכות היא לה ונעשה שליח לקבלה דמגורשת תיכף כמבואר בב"י סי' ק"מ וא"כ ל"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח כמו בשליח לקבלה כמ"ש רש"י ריש גיטין ולפמ"ש הנוב"י אתי שפיר דהרי כל גט ע"י שליח צ"ל מדעתה והרי מבואר בסי' קי"ט דמדעתה לא שייך כלל הך איסורא דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ שפיר צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ודו"ק וראיתי להקצה"ח סי' קפ"ב שכתב על דברת הגאון הנוב"י שחידש דאף לדינא דש"ס א"י לגרש בע"כ ע"י שליח דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וע"ז כתב הקצה"ח דהרי בחו"מ סי' ק"ה סעיף ג' כתב דאם הלוה אמר לאדם זכה אין אחד מבע"ח יכולין לגבות שכבר זכה בהם אחד והיינו כמו שביאר בקצה"ח שם ואף דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"מ אף שעשאו שליח אבל כיון דנכסיהם של הלוה אדם יכול לעשות בשלו מה שירצה וה"ה דיכול לקנות ע"י אחרים ודוקא תופס לבע"ח דקודם שתפסן אינן שלו ובמה יזכה ע"ש וה"ה בזה כיון דהתורה נתנה רשות לאדם לגרש בע"כ למה לא יוכל לעשות בשלו מה שירצה וניתיב לה אף ע"י שליח דנכסי דידיה נינהו ע"ש. ובאמת שדבר גדול דיבר הרב בזה וראויין למי שאמרם וכעין זה הביא בטוב גיטין להגאון מוהר"ץ ז"ל שנדפס מחדש לסייע לקצה"ח מדברי רבינו הגדול הרשב"א ז"ל שכתב דהא דמותר לגרש בע"כ אף דכתיב וכתב ונתן ונתינה בע"כ לא שמיה נתינה דע"כ לא חשוב נתינה בע"כ רק במה דנותן לחבירו אבל האשה הרי היא קנין דבעל ואם אתה מזקיקו שלא לעשות שלא מדעתה הרי אתה מחייבו שלא לסלק קנינו בע"כ וזה אי אפשר כמו בפריעת בע"ח דאין אתה יכול להעמידו בע"כ בחובו ע"ש ובאמת שדברי הרשב"א אינם דומים להך דקצה"ח ועכ"פ דברי הקצה"ח נכונים בעצמותם. ולפענ"ד נראה דכיון דבגיטי נשים יכול לחזור בו הבעל דהוה חוב לה וא"כ לא נגמר שליחות עדן ושפיר אינו מועיל השליחות גם בזה לחוב לה דבשלמא בהך דאמר הלוה זכה כל שאמר לו זכה פשיטא דא"י לחזור בה דהו"ל זכייה גמורה ולזה אינו מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דאינו חב לא לבע"ח אחרים דנכסי דהלוה הם עדיין וכן להיפך להלוה אינו חב דהרי הוא חייב להמלוה הזה אבל כאן באמת בש"ס אמרו דגם בגט עבד הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהיינו להאדון ורק דתן הוה כזכי אבל בגט דאין זכות ואף בתן אינו כזכי א"כ כל עוד שצריך להגיע להאשה ויכול לחזור בו מקרי ג"כ תופס לבע"ח ובשלמא לו הרשה התורה שיגרש בע"כ אבל איך עושה שליח שהרי השליחות לא נגמר עדן שחוב הוא לה ובכה"ג לא זכתה התורה שיכול לעשות שליח לחבירו ושאני התם דכל שאומר זכה לפלוני או תן הרי נגמר השליחות אבל כאן כיון דהוא יכול לחזור מהשליחות עוד לא נגמר השליחות ול"מ השליחות בכה"ג לחוב לאחרים וגם היאך יתן לידה דלמא הוא רוצה לחזור בו והרי יכול לחזור בו והוא חב להבעל ומקרי ג"כ תופס לבע"ח כמו בגט שחרור דהוה תופס לבע"ח לאדון ואף דיש לומר דמוקמינן אחזקה דודאי לא יחזור בו היינו כשהשליחות כבר נעשה אבל כל שיכול לחזור בו א"כ יש לומר להיפך דאולי ירצה לחזור בו ואינו שליחות עוד ולאו כל כמיניה לשוויה שליח לחוב בע"כ בעוד שלא נגמר השליחות וכשם דלא נגמר השליחות לענין שהוא לא יוכל לחזור כמו כן לא מקרי שליח לענין האשה כנלפענ"ד אבל מ"ש למעלה נראה נכון דכיון שהבעל בעצמו יש לו רשות לחוב לה אף שאינו מגיע לו שום זכות אם רוצה מגרשה אף שהיא אשה הגונה לפניו ה"ה דשליחו של אדם כמותו. ובזה מובן הדין בש"ע דלכך יכול הלוה לומר זכה לפנינו ולא מקרי תופס לבע"ח כיון דאדם בשלו רשאי להזיק לעצמו ממילא גם שליח יכול לעשות אף שהוא חב לאחרים וז"ב: