שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה

זה אשר כתבתי לכבוד אבי מורי הרב הגאון המפורסם וכו' מוה' ארי' ליבוש נ"י נאטהנזאהן הלוי ולכבוד ש"ב הרב המאוה"ג וכו' מוהר"ר נפתלי הירץ נ"י היילפרין האבד"ק ברעזאן. אם אמנם אנכי לא רב ולא מורה בכ"ז לא יכולתי מלט משא הפצרת אחי האשה הנעצבת ודמעתה על לחיה בדבר מקרה לא טהור כי האיש שמואל הידוע מק"ק. הוציא קול כי גרשה ע"י שליח והוציא עליה עלילות דברים כי קבלה אותו מיד השליח והיא בוכה ומבכית כי לא קבלה דבר מיד האיש השליח זעליג הידוע כי לא דברה עמו רק אמה דברה עמו ולא לקחה מידו דבר ובמעמד הלז היתה היא ואמה ואחד מקרוביה קרוב ממש ולא ראו ולא שמעו דבר ובתוך הסיפור שספרה אמה עם האיש השליח בא איש אחד אשר לא נודע מי הוא ולקח פלפלין מיד אמה וכפי הראות הוא מאיים בדברי שוא ומחסה כזב למען תתרצה לקחת ג"פ כשר. והנה לקול השמועה צללו אזני וכל השומע תצלנה שתי אזניו איך נהי' כדבר הרע הזה. והנה אם אמנם גלוי וידוע כי אין בהקול ממש בכ"ז למען הראות לאנשים כאלו אשר לא יחרוך רמיה צידו אמרתי לבאר הדבר קצת באריכות. הנה אף אם נניח שנתן זעליג הידוע ג"פ לאשה הנה כבר נודע מה שהאריך בשו"ת ש"ב הגאון מאור הגולה בעל נוב"י בתשובתו מהד"ק ומהד"ב דבזמן הזה אחר שיש חר"ג אם שלח שליח לגרש בע"כ הגט בטל דאין שליח לדבר עבירה וכמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד ע"ב ד"ה כהן בתירוצם השני וגם התירוץ הראשון של התוס' אינו חולק על דין זה ועם כל האריכות שהאריכו חכמי דורו זלה"ה להשיג על דברי התוס' האלו פשיטא ופשיטא דכל הרוחות שבעולם לא יזיזו דברי התוס' ממקומם וכמ"ש הנוב"י שם. ואני הראיתי שכ"כ המהרי"ט בתשובה ח"א סי' קט"ז בהדיא דקי"ל כמ"ש התוס' בתירוץ השני דהמעשה בטל וגם התירוץ הראשון מודה לזה ואילו זכר שם הנוב"י שכ"כ במהרי"ט היה שמח מאד שכבר קדמו הנשר הגדול המהרי"ט ז"ל וגדולה מזו חידש הנוב"י במהד"ק סימן ב' חלק אהע"ז דאף לדינא דש"ס דיכול לגרש בע"כ מכל מקום ע"י שליח לא מהני בע"כ דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואף דבזה כבר נחלקו עליו כל גדולי דורו כמבואר במהד"ב באורך שכמה ש"ס מפורשות כנגדו והוא נדחק בכ"ז עכ"פ בזמן הזה ודאי לא מועיל דאף דנימא דזה לא מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דמה חב לאשה הא מדינה יכול לגרשה בע"כ ועיין במהד"ת סימן ק"י שנדחק בזה מכל מקום בזמן הזה דאינו יכול לגרשה בע"כ שוב הוה חוב ברור דא"י לגרשה ולאו כל כמיני' לשוי' שליח וגם אם נימא דכל דאין שליח לדבר עבירה אין המעשה בטל מכל מקום כיון שהשליחות בטל שוב הוה תופס לבע"ח ואף לדעת רש"י דשליח יכול לעשות והש"ך הסכים כן בחו"מ סי' כ"ה מכל מקום הא השליחות בטל משום דיכול לומר דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין א"כ ממנ"פ שוב לא רצה שיעשה שליחותו וממילא הוה תופס לבע"ח גמור. והאמת אגיד שבשו"ת רשב"א שהובא בב"י אהע"ז ס"ס ע"ה שכתב באחד שגירש את אשתו ע"י שליח ועבר ע"ד ההסכמות שבעיר משמע קצת דאין השליחות בטל ע"ש היטב אבל יש לדחות דלא מיירי מזה רק אם יש להחרים המגרש שעבר על ההסכמות. וגם הסכמות אינו דומה לחרגמ"ה החמור ודו"ק. עכ"פ אין לדחות דברי הנוב"י דהגט בטל דאין שליח לד"ע. אך אף אם נניח כל זאת נראה דבלא"ה מצד התקנה גופא כיון שהכריז רבינו גרשון דאין לגרש בזמן הזה בע"כ ממילא אם עבר וגירש אינו מועיל דעבר על חרגמ"ה. ובאמת בש"ע סימן קי"ט ס"ו בהג"ה מבואר דאם עבר וגירשה בע"כ בזה"ז ונשאת שוב אין האיש מקרי עבריין משמע קצת דיכולה להנשא דהגט גט אבל אין ראיה מזה דפשיטא דלגבי דידה לא עשו התקנה לחובתה ולכך אם היא רצונה להנשא פשיטא דיכולה להנשא וכל התקנה לא היתה רק לטובתה שלא יעוללו בני אדם בנשותיהון כמבואר בלשון התקנה וא"כ אם רוצית להנשא מי ימחה בידה אבל אם האשה אינה רוצית בגט פשיטא דל"מ הגט. וראיתי להב"ש בסי' קי"ט ס"ק י"ב שכתב דאם חר"ג דמי לתקנת חז"ל י"ל בזה"ז אף אם גירש אינה מגורשת הרי שהסכים למ"ש. איברא דלכאורה דברי הב"ש סותרים זא"ז דבס"ק י"א כתב בהדיא דלפי טעם הראשון יש לומר דבזה לא שייך לומר מה הועילו בתקנתם דכיון דאיכא חרם בדבר מסתמא לא יעבור וכפי הנראה הרגיש בזה בבית מאיר ע"ש ולפענ"ד הדברים ככתבם וכפשוטם דבאמת סברת הב"ש טובה לכאורה דמה"ת לחוש שיעבור על החרם ועיין בט"ז באו"ח סי' תקכ"ז שהאריך בכעין זה. אך באמת הדבר תלוי בשני דעות המבוארים בש"ע כאן לענין א"י לשמור עצמה דלדעה הראשונה דס"ל דאם עבר וגרשה מגורשת משום דחז"ל תקנו שלא יגרש ומסתמא לא יגרש שלא לעבור על תקנת חז"ל ממילא ה"ה חר"ג לא עדיפא מתקנת חז"ל ושפיר כתב הב"ש דדעת הרמ"ה דסובר דאם עבר וגירש מגורשת שהרי כתב אפילו אם כבר גירש חייב במזונותיה ומשמע הא הגירושין הם גירושין גמורין דאל"כ לא שייך לשון אפילו ושפיר ממילא גם בחר"ג יש לומר דאם עבר וגירש מגורשת דלא יעבור כיון דאיכא חר"ג אבל לדיעה השני' דס"ל דאף אם עבר וגירש אינה מגורשת משום דחז"ל אלמוהו לדבריהם ממילא ה"ה בחדר"ג ג"כ הדין כן וז"ב לדעתי עכ"פ יש לומר דאין מועיל הגירושין. ובר מכל דין הנה בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ג והובא בגט פשוט סי' קי"ט ס"ק כ"ד מבואר דבגוף תקנת חרגמ"ה מבואר דאין מועיל אף שיעבור ויגרש שלא יהיה גט כלל אף בדיעבד ע"ש ובג"פ שם כתב דמלשון הש"ע בהג"ה משמע דאם עבר וגירש מגורשת ובאמת שאין משם ראיה דבש"ע אינו מבואר רק דאם נשאת כבר לא מקרי עבריין והיינו כשנשאת אבל באמת י"ל דאם אינה רוצית להנשא אין גטו גט כלל וכמו שהיתה התקנה ומ"ש הג"פ דבשו"ת מהר"מ מינץ סי' ק"ב שם העתיק התקנה ולא כתוב בה הכי אמת ששו"ת מהר"ם מינץ אינם ת"י אבל בכה"ג באהע"ז סי' קי"ט בהגהת הטור אות ט' הביא בשם תקנות שהעתיק מהר"ם מינץ סי' ק"ב כתב שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום הרי מבואר ג"כ דאין הגט גט כלל אף שעבר וגירש וכמ"ש בתשובתו. איברא שהכנה"ג שם תמה דלמה לא יהי' גיטו גט כלל דניהו דעבר על החרם למה יבטל הגט ומ"ש דטעמו משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכדעת הגהמ"ר לענין שבועה כבר תמה בזה בשו"ת נוב"י מהד"ת שאין פירוש של הכנה"ג מתקבל בדעת המהר"מ מינץ דיסתום כדעת המרדכי נגד דעת הרא"ש והובא בש"ך יו"ד סי' ר"ל וגם הוא נדחק בפירושים אחרים ויבואר אי"ה לפנינו. ובאמת שהדבר תמוה דכפי הנראה הבינו הכנה"ג והנוב"י דהם דברי מהר"מ בעצמם אבל באמת כוונת מהר"ם מינץ דגוף התקנה הי' שלא ליתן גט ואף אם יעבור ויגרש בע"כ לא יהי' גטו כלום וכיון דנתבאר שכן היתה התקנה וכמ"ש במהר"ם סי' י"ז בהדיא שכן היתה התקנה וכמ"ש בג"פ משמו וא"כ פשיטא דכשם דהיה בכחם להחרים שלא יגרש כמו כן היה בכחם להחרים שלא יהי' הגט גט כלל וככל תקנות חז"ל בפסולי גיטין מדבריהם וכיון שכן בחנם טרחו לראשיהו הגאונים הנוב"י וגדולי דורו בענין שליח בגירושין בע"כ דהרי אף כשמגרש בעצמו אין גיטו גט כלל כי כך היתה התקנה עוד נראה לי דבלא"ה אין גיטו גט כלל שהרי בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"ב הועתק שם התקנה של חרגמ"ה דהבעל והסופר והעדים יהיה בנדוי וא"כ אם הסופר והעדים ידעו מזה והעד בודאי ידע מזה אם אמת בדבריו שגרשה בע"כ וא"כ הם פסולים ואינם עדים כלל וכ"כ הנוב"י בפירוש המהר"ם מינץ שם דמה"ט אין גיטו גט כלל ע"ש בסי' קכ"ט חלק אהע"ז מהד"ת הן אמת שיש לעיין בזה דניהו דעברו על חרם מכל מקום לא נפסלו ועיין בסי' ל"ז ס"ה בחו"מ אם העובר על חרם אם נפסל ועיין בסמ"ע שם ס"ק יו"ד דהמועיל בחרמי תקנת הקהלות לא נפסל אבל אין ענינו לכאן ועיין באורים שם הפירוש כי דברי הסמ"ע סתומים ועכ"פ בחרם דלהבא מבואר שם שני דיעות אם נפסל וכן הכריע הש"ך בשם הריב"ש דאינו נפסל ועיין בכנה"ג בחו"מ שם שהאריך לענין עדי קידושין אם נפסלין כשעוברין על החרם ע"ש עכ"פ כבר ביארתי דהגט בטל מטעמים שונים. והנה יש בכאן עוד ריעותות הרבה דהנה האשה ואמה וכל מי שהי' שם המה יעידו ויגידו שלא דיבר שום אמירה וענין שנותן לה בתורת גט והרי מבואר בסי' רל"ו ס"ה שצריך שיתננו לה בתורת גירושין אבל אם נתן לה בתורת שט"ח אינה מגורשת אא"כ יאמר אח"כ הר"ז גיטך או שיודיע לעדים בתחלה ובלבד שתדע האשה שנתגרשה בו או שהעדים מגידים לה אח"כ ואף דהב"ש כתב דהרמב"ם חולק בזה על התוס' עכ"פ לדעת התוס' אינו גט כלל שהיא לא ידעה ולא ראתה כלל שום ענין גט והיה צריך לומר הרי את מגורשת מפלוני כמ"ש שם ס"ג ואף דנימא דאמר בלחש עכ"פ היא לא שמעה ולא ראתה וא"ל דאפשר משקרים קרובי האשה עכ"פ המגרש אינו יודע כלל וגוף הנתינה פשיטא דבתחב לה כה"ג לא הי' בטוב וכמשפט כתוב בסי' קל"ח. ובלא"ה יש ריעותא גדולה דכפי מאמר האשה וקרוביה לא היה רק האיש זעליג ועוד אחר שלא הכירה זו"ז לא הי' רק קרוביה הפסולים וא"כ הא מבואר בסי' קמ"א ס"ט בהג"ה דגם בשליחות להלכה דעת הרא"ש דאין השליח מצטרף להיות עד דהוא במקום הבעל והא נשאר רק ע"א ול"מ בגט דבעי שני עדים ואף דיאמרו דשניהם נעשו שלוחים ובכה"ג אמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו כמ"ש הדרישה והב"ח והב"ש שם מה שלא הי' כן בודאי מכל מקום הא העדים ודאי פסולים הי' שעברו על חרם כמ"ש בשו"ת מהר"ם שהי' החרם על הסופר והעדים וא"כ ממילא אין נאמנים כלל שגירש דאין אדם מע"ר ודעת שו"ת פני משה דאף באיסור דרבנן אינם נאמנים וכאן עכ"פ חרגמ"ה הוא איסור דרבנן וכבר כתב הנוב"י במהד"ק בסי' ע"ה דחרגמ"ה הוא איסור תורה ואף דבמהד"ב תבר לגזיזיה כבר הארכתי בזה בתשובה דעיקר כדבריו הראשונים והארכתי בזה שכן נראה מדעת הקדמונים ובחידושי להלכות נדרים סי' ר"ה העתקתי זאת יעו"ש וע"כ מכל אלו הדברים והטעמים יראה לי דיש להתאמץ בזה לכל מי שבידו למחות להרוס ולסתור כל המעשה הרע הזה. ואם נעלים עין מזה או מי יחיה משמואל וחביריו כמותו הרשעים כי יפרצו כל חרמי הראשונים והי' בנות ישראל כהפקר חלילה וע"כ חרם רגע"ה חל על כל איש ואיש שישתדל בעסק זה והוא אונן מימינו ומחוסר כיפורים משמאלו. אח"כ שכתבתי כ"ז ראיתי בב"מ בצלעות הבית סי' ד' שהאריך לענין גט בע"כ דל"מ משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ובאמת הענין הזה מקצוע גדול ואם באתי להאריך בכלל הזה אין מספיקין ואין מפסיקין וכבר דשו בו רבים וע"כ משכתי ידי ממנו עכ"פ הדין רין אמת דאין גיטו גט מכל טעמים האלו ומכ"ש שכפי הראות לא היה כאן גט כלל והוא לא אמר רק לאיים וע"כ ראוי להענישו בסילוא דלא מבע דמא עד שישוב לקחתה שנית ע"י קידושין דהוא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא או שתתרצה לקחת ג"פ כשר. אח"כ הוספתי בזה דברים במ"ש למעלה דבזמן הש"ס לא שייך תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כיון דיכול לגרשה בע"כ וכמ"ש השואל בנוב"י מהד"ת סי' ק"י אבל באמת הנוב"י חולק עליו וכתב דניהו דיכול לגרשה בע"כ אבל היא יכולה לברוח מבלי לקבל הגט וא"כ עכ"פ חוב מקרי ע"ש. אך כעת נראה לי דבלא"ה לא מקרי תופס לבע"ח דהנה באמת צריך להבין למה לא יכול לעשות שליח לתפוס לבע"ח כיון דהוא בעצמו יכול לתפוס אף שחב לאחרים למה לא יוכל לעשות שליח דשלוחו של אדם כמותו ומ"ש הרא"ש דלאו כל כמיניה לשוי' שליח במקום שחב לאחרים באמת ע"ז גופא אני דן דלמה לא יוכל לעשות כן: