שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״א (ד׳)

ובזה יש ליישב דברי המהרש"ל שכתב ליישב דברי הרא"ש דכל שלא כלו לו חדשיו בעי שיפריס ע"ג קרקע דחיישינן לריסוק ותמהו עליו דמה ענין ריסוק ללא כלו לו חדשיו דהחשש הוא משום נפל. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא כלו לו חדשיו א"כ עד ז' ימים חיישינן שמא אינו אוכל נפש כלל א"כ שוב חיישינן לריסוק אברים דהו"ל דבר שיש לו מתירין דשמא יתרסק כעת וא"ל דהו"ל חזקה ורובא דהא בי"ט ל"מ רובא דהוי דבר שיל"מ וא"ל דכל שהוא דבר שיש לו מתירין שוב עכ"פ אוכל נפש הוה דזה אינו דמכל מקום באותה זמן איסור הוא וא"ל דשייך ממנ"פ דאם יתברר אח"כ שהיא כשרה ממילא היתה כשרה דזה אינו דלא כלו חדשיו א"כ הוא חלוש היצירה ויוכל להיוה שתתחזק ותעמוד על בריאותה או לא תתחזק וא"כ הזמן מברר זאת ולא שייך לומר בזה אגלאי מלתא למפרע דזה תלוי בזמן ובסיבות הקורות אותם אח"כ וכבר נודע מ"ש הנימוק"י דלא שייך אגלי מלתא למפרע בהפילה דיוכל להיות שהפילה מאיזה סיבה ע"ש ר"פ החולץ ובכה"ג שוב הו"ל דבר שיש לו מתירין ואסור וז"ב. עוד היה נראה לי ליישב דברי הרא"ש דהנה בהא דאמרינן בחולין דף ט' דנחלקו אביי ורבא אי ילפינן מסוטה כהב הרשב"א בחידושיו דסברת אביי הוא דמחלק בין ספק הבא במקרה לספק בתולדה דבתולדה חיישינן מה"ת לספיקו ואסור ע"ש. ולפי"ז נראה לי לענין איסור יו"ט כל שלא הפריס ע"ג קרקע ניהו דר"נ ס"ל דבה"ר אין בו משום ריסוק אברים י"ל דעכ"פ מיעוט דמיעוטא בודאי שיש חשש ריסוק אברים ושוב לענין לשחטו ביו"ט שוב הו"ל ספק הבא בתולדה דמצד בה"ר יש חשש בשעה שיצא מבית הרחם אם לא נתרסק ושוב בודאי חיישינן כל דהוה דבר שיל"מ חיישינן אף למיעוט. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז דמ"ש מהא דאתיליד ריעותא בבהמה ואפ"ה מסקינן דמותר לשחטה ביו"ט. ולפמ"ש אתי שפיר דשם הוה ספק הבא במקרה דחיישינן שמא נשתברו רוב צלעותי' והו"ל ספק הבא במקרה דלזה לא חיישינן וז"ב. איברא דלכל הדברות ואמירות אכתי קשה קושית הצל"ח בהך דאמר מפני שצריך לבדקן ושם החשש שמא תפקע באור והוה הבערה שלא לצורך והרי הותר הבערה שלא לצורך דאמרינן בהבערה ג"כ מתוך. והנה לפמ"ש לעיל דדוקא באוכל נפש שייך מתוך וא"כ אם נימא דהבערה כיון דהוא כאוכל נפש שוב הותר א"כ כל דחיישינן שתפקע ולא תהי' כלל לצורך אוכל נפש שוב אסור אבל לפמ"ש הרב המגיד בפ"א מיו"ט דהבערה דמותר הוא בשביל שכתיב לא תבערו אש ביום השבת הא בי"ט שרי וא"כ מה נ"מ בין לצורך בין שלא לצורך והיא לכאורה קושיא נפלאה אמנם נראה דהדבר נכון דהנה בירושלמי פרק משילין אמרו מהו להדליק נר של אבטלה א"ל אסור מתניתין פליגא על חזקי' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט וכו' ר"נ אחוה דר"א בעא קמי' ר' יוחנן א"ל לא תאסר ולא תשרי ומצאתי בהה"מ פ"א מיו"ט שם שכתב דאף דר' יוחנן אמר דלא תאסר ולא תשרי לא סמך עליו רבינו משום דבש"ס דילן משמע דר"י עצמו ס"ל דאמרינן בהבערה מתוך. ומעתה כאן דרבה בב"ח אמרי' משום ר' יוחנן דמפני שצריך לבדקן וא"ל מפני שצריך לחסמן א"כ י"ל כיון דנראה דר"י מספקא בזה אי אומרים בהבערה מתוך שפיר נסתפק גם כאן אי אסור מפני שצריך לבדקן או מפני שצריך לחסמן. ולפענ"ד מ"ש ר"י לא תאסר ולא תשרי הוא מפני שנסתפק בתרי לשונות אי הטעם מפני שצריך לבדקן או שצריך לחסמן. ובזה י"ל הא דאמרו אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה והקשה בצל"ח דא"כ נפשוט להיפוך דמדלא אמר מפני שצריך לבדקן ש"מ דל"ח. ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דלכך אמר ר"י מפני שצריך לחסמן דהוא נסתפק אי הבערה מותר במתוך ודלמא שרי ולכך צריך לאסור מפני שמחסמו אבל לעולם דגם מפני שצריך לבדקן חיישינן אם נימא דבהבערה לא שייך מתוך וא"כ באתיליד ריעותא דלענין שחיטה דלא שייך מתוך שוב אסור וכמ"ש: