שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״פ

נשאלתי שנת תר"א ביהודי אחד ששלח עגלות עם תבואות קודם י"ט והעגלות של עכו"ם העבירו המועד ובאו בי"ט ובא לשאל את פי מה יעשה בהם. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שאסור דהרי מבואר בסי' ש"ז סכ"ב בהג"ה דעכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו והעכו"ם נותנו לו ומודדים ומונים יש מי שמתיר דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד לאחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ. ולפ"ז זה דוקא שם דעכו"ם חייב לו ועכו"ם בשל עצמו עוסק אבל אם התבואה של ישראל אסור לומר לעכו"ם לפנותו וה"ה בכאן דשל יהודי הם והעכו"ם אינו רק בע"ג והביאו התבואה ליהודי המכירו ואין עליהם עוד ומה שאחרו המועד טענו שקלקול הדרך היה וא"כ אסור ובפרט שיהודי המכירו לא הי' לו מקום לפנות ויצטרך לשכור מעכו"ם אוצר לפנות ופשיטא דאסור אך מפני שהיה הפסד מרובה שהי' מוליכים לביתם התבואות ויצטרך לשלח אח"כ בעגלות חדשות ויהיה הפסד מרובה נתתי לבי בדבר ומצאתי היתר לפענ"ד. והנה כל האיסור כאן הו' רק שבות דשבות כמ"ש המ"א ס"ק ל"ב שם והנה בס"ה שם מבואר דעת המחבר דשבות דשבות במקום פסידא מותר ועיין מג"א שם. ולפ"ז אין מקום להתיר ליהודי זה בשביל פסידת חבירו דמ"ל בזה ואין אומרים לאדם חטא בשביל שלא יהי' לחבירו פסידא דרק שיזכה חבירו אמרינן ולא להצילו מפסידא. אך נראה כיון דזה היהודי לא נהנה כלל מזה והוא שלח לו שימכרם בשביל שמכירו וא"כ אין עליו איסור בשביל אמירה לעכו"ם שישכור או שמכירו יתן לו אוצר רק שבות דשבות. והנה מבואר בתוס' שבת סי' רמ"ג דישראל שאינו נהנה ממלאכת עכו"ם אין איסור באמירתו לעכו"ם רק בשביל שהוה מסייע ידי עוברי עבירה שחבירו שנהנה ממנו לדידי' אסור אמירה לעכו"ם ולפ"ז כאן דלחבירו הוה שבות דשבות ושרי במקום פסידא א"כ גם הוא מותר לומר לעכו"ם שיפנה או ישכור מקום שיפנה דאינו רק שבות דשבות ולא שייך מסייע ידי עוברי עבירה דחבירו אינו עושה איסור כנלפענ"ד: