שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ז (ד׳)

ובזה הנה מיושב גם לענין אפוקי שבתא דדעת הלבוש לאסור דכבר הי' עליו קדושת שבת והביא ראיה ממי שעושה שני ימים יוה"כ דהשני אסור לו לבשל ועיין ט"ז מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דש"ה דכפי דעתו שעושה שני ימים יוה"כ והיה אצלו יוה"כ מספק איך מותר לעשות לו מלאכה הא הו"ל שליחות וניהו דגופו שובת הא גוף המלאכה אסור ודבר שתיעבתי לך היא ושייך שליחות אבל כאן דבעצם כעת חול הוא רק שהוא לא הבדיל עדיין וא"כ כל שגופו שובת רק שחבירו שהבדיל עושה לו מלאכה פשיטא דלא שייך שליחות בזה ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. ובאמת לענין שבותים פשיטא דמותר בקבלת שבת כמ"ש הט"ז סי' ת"ר ואף דהוא לא כתב רק לענין מצוה דהו"ל קבלה בטעות כבר כתבתי שם בגליון בשם השיטה מקובצת דף למ"ד דאף בתוספת שבת מותר שבותים ומכ"ש לומר לאחר לעשות לו דלא שייך באיסור שבות ודו"ק היטב ועיין מ"ש בישועת יעקב לדו"ז ז"ל בזה. ולפמ"ש אתי שפיר כל מה שהאריך שם דמ"ש דבשבותין ל"מ קבלה והדבר מבואר בט"ז ובשיטה מקובצת וראיית הרשב"א מהך דשמור לי פירות שבתחומך הוא לענין שליחות אך לא כדבריו דלא שייך שליחות כל שגופו שובת דזה אינו רק דכאן לא שייך איסור מלאכה בעצם והמבחין יבחין. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר בסימן ש"ד דעבד שמל וטבל לשם עבדות אסור לישראל לומר לו לעשות מלאכתו וכתב המ"א דהוא מן התורה והיינו דנצטווה למען ינוח ולפמ"ש יש אסור בשביל שליחות ג"כ דהא נצטוינו שגופו של עבד יהי' נוח ג"כ בשבת ואולי שייך אין שליח לדבר עבירה אלא דלפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ש"ט דעבד שמתירא מרבו לא שייך אין שליח לדבר עבירה ע"ש לענין יואב דע"כ עביד והוה כמו חצר וה"ה בעבד דצריך לעשות רצון האדון ודו"ק: