שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ז

ע"ד אשר נהגו בפרשת התוכחות כשיגיע להפרשה הלז מחפשים חפש מחופש למצוא איש שירצה לעלות לס"ת ואם לא ירצה בחנם ירצו אותו ברצי כסף נתתי לבי לעיין הא מחזי כשכר שבת והיאך רשאי לקבל שכר עבור זה ואמרתי לעיין בזה. והנה בש"ע או"ח סימן ש"ו מבואר שתי דיעות אם מותר להשכיר חזן להתפלל בשבת ומקורו מהמרדכי פרק אעפ"י שדעת ר"ב לאסור ודעת ר"ש להתיר ומטעם דמצוה להתפלל והב"י תמה ע"ז דסוף סוף שכר שבת הוא נוטל והנה בחידושי הארכתי באופנים שונים. אמנם כעת נראה לי הדבר פשוט. ומאוד אתפלא על הב"י מדוע הרחיק ללכת והרי הוא בעצמו מביא לעיל מיניה ואחר כך דחפצי שמים מותר להשכיר וא"כ גם כוונת הר"ש הוא כן דלכך מותר להשכיר חזנים שהרי מצוה היא להתפלל וא"כ הוה חפצי שמים וז"פ. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז לקמן סימן תקפ"ה ס"ק ז' שהקשה על הר"ש מהא דמבואר בב"מ פרק הזהב דף נ"ח דהשוכר את הפועל לשמור את הזרעים ואת הפרה וכו' דאינו נותן לו שכר שבת וכו' והרי התם הוה דבר מצוה דהפרה ודאי מצוה איכא וכמו כן זרעים של עומר ע"ש שנדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי דעת הרמב"ם ודעימיה וכוותיה קי"ל בסעיף ג' וסעיף וא"ו דדוקא לדבר אם רוצה להשתכר אבל לשכרו ולהזכיר לו שכר המעות וסכומו אסור וא"כ ע"כ לא התיר הר"ש רק להשכיר חזנים שיתפללו אבל לקצוב להם הסכום אסור ולכך שם לקצוב להם שכר שבת אסור וז"פ וברור. ואדרבה משם ראיה לדברי הר"ש שהרי קתני שם בסיפא דאם היה שכיר שבת שכיר שנה מותר ליתן לו שכר שבת ונתקשו התוס' בכתובות דף ס"ד דשם משמע גבי מורדת דגם בהבלעה אסור. ולפמ"ש אתי שפיר דש"ה דבאמת הוה חפצי שמים ורק לקצוב הסכום הוא דאסור. ומעתה זה כששכרו לימים אבל היה שכיר שנה דאינו נקצב בעד שבת הסכום א"כ פשיטא דמותר אבל במורדת אסור אף בהבלעה וז"ב. ובזה מיושב דעת הש"ל שהביא הב"י סי' ש"ו שכתב דאם שכרו לחדש והתנה עמו לשלם לו כל יום כך וכך מקרי שכיר יום וכתב הב"י שלא נראה כן מכל הפוסקים. ולפמ"ש אתי שפיר דגם זה מקרי קציבה בעד שכר שבת וזה אסור ועיין מג"א ס"ק ז' מ"ש בזה ומ"ש נכון ת"ל בפשיטות. אמנם אי קשיא הא קשיא דאיך בשכיר שנה שכיר חדש מותר לתת לו שכר שבת ולכך אחריות שבת עליו ואכתי יקשה איך מותר לתת לו לשמרו הא רבינו נתן טעם בפכ"ד משבת הלכה ח' דלכך מותר לשמור פירותיו בשבת ואם בא אדם ליטול מהם מותר לגעור בו אף דדבר זה מחפיצו הוא משום שלא נאסר אלא לקנות לעצמו חפיצים שאין מצויים או להשכיר ולהרוויח אבל לשמור ממונו שכבר בידו עד שיעמוד כמות שהוא מותר הא למה זה דומה לשומר בית מפני הגנבים ודפח"ח וכמ"ש ה"ה דדבריו הם ונראים ממנו ז"ל. ולפי זה יקשה בזרעים הא התוס' הקשו דאיך מותר לשמור הא בעינן מן המופקר ולא מן המשומר ותירצו שהי' אומרים לבני אדם שזה לצורך העומר והי' בני אדם בטלים ממנו ועיין בתוס' בב"מ שם ובמנחות דף פ"ד ולפ"ז יקשה כיון שהי' מן המופקר א"כ ע"י השמירה הי' זוכים ומשתכרים דבר שלא הי' בידם וא"כ זה מקרי שכר שבת ונהנו ממנו הגזברים והעם וא"ל דהוה חפצי שמים דזה אינו דמה שנתחייבו באחריות אם נאבדו זה אינו חפצי שמים גוף העומר הי' חפצי שמים אבל אם נאבד או נגנב מה שמשלם זה אינו חפצי שמים ואיך נתחייב בשמירה הא הו"ל שכר שבת ואסור דודאי חפצי הם ולא חפצי שמים והיא קושיא נפלאה עמוד והתבונן בה: