שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ה (ד׳)

והנה נסתפקתי באם משכן אחד ביד אחד ספר וזה שאלו לאחר ואירע אונס והנה כבר נודע מ"ש הר"ן דבספר לא שייך אונס דכל הנאה אינו שלו דגם המשאיל נהנה במה שהשאילו ולפ"ז במשכון דאין לו רשות להשאיל א"כ שוב חייב זה באונסין דכל הנאה שלו. והנה באם בלה הספר מחמת הלימוד דהוה כמתה מחמת מלאכה דפטור וכן ראיתי כתוב בשם הגאון החסיד מוהר"ר זלמן מווילנא ז"ל ששאל ספר תנא דבי אליהו ובלה אותו והשיב לחבירו וזה טען שחייב באונסין. ואמר הגאון מוהר"ז ז"ל דהוה כמתה מחמת מלאכה אבל היאך הדין לענין זה כיון דקיי"ל כר"י דאמר היאך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ותחזור פרה לבעלים ראשונים וא"כ שוב זה הראשון בודאי עשה מצוה במה שזה למד מספרו ושוב בודאי פטור מאונסין או דלמא דאמרינן דאינו שייך לראשון והשני לא עשה מצוה וחייב באונסין ולא שייך לומר דתחזור לבעלים הראשונים דהא שוב יהי' פטור מהאונסין דזה עשה מצוה. הן אמת דגוף דברי הר"ז לכאורה תמוהין דהרי אמרו בריש השואל דשואל אין כל הנאה שלו וצריך דוקא שיהי' באגם ובנטר מתא או דרוב הנאה שלו וא"כ ממילא מה בזה שגם המשאיל נהנה עכ"פ רוב הנאה שלו ואף אם נימא דשם עכ"פ המשאיל לא נהנה אבל כל שנהנה המשאיל לא הוה כל הנאה שלו אכתי קשה מה בעי הש"ס בדף צ"ו בבעל בנכסי אשתו היאך ס"ד דיהי' שואל והא אין כל הנאה שלו דגם היא נהנית הרווחא דביתא דהרי רק הפירות שלו בנ"מ ועכ"פ יש רווח ביתא ולא שייך לומר דהוה שואל וצ"ע. ואגב אזכיר מה שנשאלתי ער"ח אייר שנת תרכ"א מן הרב המופלג מוה' אברהם יהושיע העשיל אבד"ק טלוסט נ"י מעשה שהי' ראובן שכח מלבוש אצל שמעון ושמעון לבש את המלבוש ונסע עמו לדרך ושכח ג"כ את המלבוש אצל בעל אכסניא אחת קרובו של בעל החפץ ובעל אכסניא לבש ג"כ המלבוש ומחמת זה נתקלקל המלבוש מאד מחמת הגשמים וטען בעל החפץ שישלם לו מלבוש שלם או דמיו והשני טוען שיתן לו החפץ והפחת ישלם וכתב מעלתו דא"צ לשלם רק הפחת ואחד ערער עליו. והנה לא ידעתי למה לא הביאו שניהם דברי הש"ע בסי' שנ"ד ס"ה דבגנב וגזלן צריך ליתן לבעלים כלי שלם ואין שמין לו השברים או דמיו וע"ש בש"ך ס"ק ז' דלא קי"ל כר"מ וכאן כיון ששאלו שלא מדעת שהרי שמעון ובעל אכסניא ידעו שאינו שלהם ונקרא גזלן כמבואר בסי' שנ"ט ס"ה מיהו אם אולי לא ידעו של מי הוא ובפרט באכסניא שדרך הרבה עוברים ושבים אפשר לדון דלא מקרי גזלן דאולי נתייאשו הבעלים. אבל כפי הנראה ידעו של מי הוא וא"כ הו"ל דין גזלן. ולפענ"ד שניהם צריכין לשלם ההפסד דהיינו דמי כל החפץ אמנם מה שלא ידעו כמה הי' שוה ובעל החפץ טען שהי' שוה עשרים כסף ועכשיו אינו שוה רק י"ב כסף והשני משיב א"י אם היה שוה כ"כ ואפשר שמקודם לא היה שוה כ"כ ומעלתו כתב דהוה כא"י אם נתחייבתי. והנה לפי דבריו שהי' דן דהוה דין שאלה לו. הנה הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא עיין בש"ך סי' רצ"א ס"ק מ"ד ובקצה"ח שם שהאריכו בזה אם הוה כא"י אם נתחייבתי דשומר חייב משעת שאלה. אמנם לפמ"ש דהוה גזלן ונתחייב משעת גזילה ודאי הו"ל כא"י אם החזרתי. ולכאורה רציתי לומר כיון דעכ"פ נטל שלא ברשות ישבע האי דידע ויטול כמו דמבואר בסי' צ"א היכי דהאי ידע והאי לא ידע אבל זה אינו דשם דוקא היכי דהוציא ברשות ועיין בש"ך ס"ק כ"ג שם ועיין ש"ך סי' ע"ב ס"ק קכ"ב אבל שם הי' ברשות ג"כ וע"כ הדבר ברור דהוה כא"י ג"כ וחייב לשלם ומה גם שעכ"פ נפחת מעט והו"ל מחויב שבועה וא"י לשבע משלם רק יוכל להטיל על בעל החפץ חרם אם הי' שוה כמו שטען: