שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ח

נסתפקתי בהא דשוחט הפסח על החמץ דהקרבן לא נפסל אבל עובר בלאו אם לא הי' לו רק פחות מכזית חמץ אם עובר בלאו ובאמת שרבינו בפ"ג מהל' ק"פ נקט כזית חמץ אבל ראוי להסתפק אם אף בפחות עובר. ולכאורה נראה ראיה דעובר אף בפחות דכיון דאסור באכילה מן התורה דח"ש אסור מה"ת וגם דכתיב לא יאכל וכמ"ש רבינו פ"א מחמץ ה"א וא"כ ממילא מקרי חמץ ועובר על ב"י ועוד מידי אכילה כתיב בקרא הא בקרא כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וזה חמץ גמור הוא מן התורה ואסור באכילה ובהנאה ולכאורה היה נראה לי ראיה ממה דפירש"י בפסחים דף ס"ג ד"ה חייב דעובר על לא תשחט עם לאו דב"י וב"י והדבר תמוה אמאי לא פירש רש"י מקודם על תחלת המשנ' השוחט את הפסח על החמץ דעובר גם על ב"י וב"י וכבר העיר בזה ש"ב המצל"ח. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם מלתא דפסיקא נקיט דבאמת לפעמים משכחת לה שיעבור על לא תשחט ולא יעבור על ב"י וכגון בפחות מכזית דדעת הרבה פוסקים דלענין ביעור אינו עובר בפחות מכזית ולענין לא תשחט על חמץ עובר גם בזה ולכך לא פירש"י שם דבר אבל אח"כ דמפרש דברי ר' שמעון דאמר במועד חייב ור"ש אית לי' כ"ש למכות ולא אמרו כזית רק לענין קרבן וא"כ לדידיה עובר גם על ב"י מן התורה ושפיר כתב דעובר על ב"י וז"ב מאד. אמנם הראיה הנ"ל יש לדחות דהרי בלא"ה מקשה בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל ובשו"ת ש"א דאמאי ילקה על לא תשחט על חמץ הא הו"ל התראת ספק דשמא ביטלו ומזה הוכיחו כשיטת כלבו ודעימי' דלחמץ ידוע ל"מ ביטול והנה כבר כתבו כל האחרונים דמה דלא מהני ביטול לחמץ ידוע הוא דוקא לענין עשה דתשביתו אבל הלאו דב"י אינו עובר ועיין בפ"י ריש פסחים. ומעתה הדבר נכון דלכך לא פירש"י לעיל דעבר על ב"י דלא פסיקא לי' דיכול לבטלו ומכל מקום עובר על לא תשחט דעכ"פ חמץ הוא אבל אח"כ דמיירי במועד ולאח"ז איסורו א"י לבטל שפיר פירש"י דעובר על ב"י ודו"ק. (זה טעות דגם בע"פ הוא לאח"ז איסורו וע"כ דמיירי דבטלו קודם פסח וא"כ יכול להיות דבטלו) עוד יש לומר לפמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ט דהמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר על ב"י ע"ש וא"כ לכאורה משכחת לה דיעבור על לא תשחט ולא יעבור על ב"י כגון שדעתו לבערו אבל במועד הרי המג"א בסי' תמ"ו כתב דבשביעי של פסח מוכרח לשרפו דאל"כ הוה כמשהה חמץ ע"מ לקיימו ע"ש וא"כ משכחת לה בכה"ג וכמ"ש. ויש להמתיק הדבר דלדעתי נראה דכיון דלר"ש מותר חמץ לאח"ז איסורו מן התורה רק דרבנן קנסו וא"כ א"א להתיר במשהה ע"מ לבערו דא"כ ישהה תמיד כל ימי הפסח ואח"כ יקיימנו. ובאמת שכלם צווחו על סברת התוס' ועיין בש"א ובמגיה במלמ"ל פ"א מחו"מ. ומעתה רש"י דפירש במועד אליבא דר"ש שפיר עובר על ב"י ג"כ וא"א שיועיל משהה ע"מ לבערו אבל לר"י דחמץ אסור גם לאח"ז איסורו א"כ שפיר מועיל משהה ע"מ לבערו דע"כ יבערנו דהא אסור באכילה ובהנאה וז"ב לדעתי ויש להאריך בזה ואכ"מ. איברא דהרב בעל אהעו"ז בחידושים שנדפסו בש"ע או"ח סימן תמ"ד נראה מדבריו דבמשהה חמץ ע"מ לבערו גם על לאו דלא תשחט על חמץ ג"כ אינו עובר ע"ש וכפי הנראה כן הסכים הצל"ח בפסחים דף מ"ט אבל לפענ"ד דבריהם אין נכונים דמה ענין זה לזה בפסח לאו ניתק לעשה דניהו שיבערו אח"כ מכל מקום לא קיים הלאו דהרי שחט הפסח על החמץ בעודו קיים ואפשר דסברתו דבאמת שני דברים אינו ברשותו של אדם וחמץ אינו ברשותו רק דהתורה עשהו כאילו ברשותו כדי לעבור על ב"י וכל שמשהה ע"מ לבערו שוב אינו עובר על ב"י וכיון שאינו עובר על ב"י שוב אינו ברשותו של אדם וכיון שאינו ברשותו שוב ממילא לא עבר גם על לאו דלא תשחט ואפשר דזה סברת רש"י דכתב דעובר על לאו דלא תשחט עם לאו דב"י דלמה לי' לבאר זאת. ולפמ"ש אפשר דקשה ליה איך יעבור על לא תשחט הא א"ב של אדם וע"ז כתב כיון דעובר על ב"י והכתוב עשהו כאילו הוא ברשותו ממילא עובר על ב"י ועל לא תשחט ויש ליישב בזה דברי רש"י דלכך לא פירש רש"י לעיל גבי ע"פ דע"פ מקרי עדיין ברשותו קצת ועיין באהע"ז סימן כ"ח בח"מ וב"ש שם לענין קידושין א"כ א"צ רש"י לפרש דעובר על ב"י דפשיטא דעובר על ב"י ולא תשחט אבל במועד בודאי אינו ברשותו לר"ש שפיר ק"ל והוצרך רש"י לפרש כמ"ש ודו"ק. עכ"פ יהי' איך שיהיה הספק עדיין במקומו דלמה לא יעבור על לא תשחט גם על פחות מכזית כיון דאסור באכילה והנאה הן אמת דלטעם דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי אפשר לומר דלענין שוחט את הפסח על החמץ לא שייך זאת דלא חזי לאצטרופי דכבר שחט את הפסח על פחות מכזית מיהו כבר כתבתי דבחמץ אסור בכ"ש משום דכתיב לא יאכל וכמ"ש רבינו בפ"א מחמץ ובאמת אם נימא דעל ח"ש אינו עובר על ב"י שפיר יש לומר כיון דהתורה לא אצרכה לבער וא"כ ממילא אדרבא כיון דבאכילה ובהנאה אסור בכ"ש וא"כ ממילא א"ב של אדם דלא עשהו כאילו הן ברשותו רק כשיעבור על ב"י וכיון דאינו עובר על ב"י בפחות מכשיעור שוב א"ב וממילא אינו שוחט את הפסח על החמץ שאינו שלו ושל כל ישראל. ומכאן נראה ראיה ברורה לדעת הסוברים דב"י ל"ש פחות מכזית ובזה יש מקום לומר דלכך איצטריך קרא דלא יאכל לאסור אף בכ"ש וכבר הקשה הכ"מ על רבינו ת"ל דחצי שיעור אסור מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ לענין שאינו עובר על לא תשחט דמטעם חצי שיעור היה מקום לומר דגם על חצי שיעור יעבור על לא תשחט דאף שכתבתי דלא שייך חזי לאצטרופי אפשר דמכל מקום אסור כיון דעכ"פ מקרי חמץ לענין אכילה ממילא עובר על לאו לא תשחט על חמץ ולכך כתיב לא יאכל וממילא אינו עובר דאינו עובר על ב"י וכמ"ש. ובזה יש מקום ליישב קושית התוס' בפסחים דף כ"ג דלכתב לא יאכל מוחזקיהו ולא לבעי לך. ולפמ"ש א"ש דלריה"ג אדרבא לכך כתיב לא יאכל לאסור בכ"ש כדי להורות שגם על לא תשחט עובר בכ"ש ולדידיה לא שייך לומר דאינו ברשותו של אדם דהא כיון דמותר בהנאה ממילא הוא ברשותו. עכ"פ דברי רבינו שכתב דאינו עובר כ"א בכזית א"ש. איברא דהכ"מ לא הראה מקורו דמנ"ל דוקא בכזית ומצאתי בירושלמי בפסחים על המשנה דהשוחט את הפסח על החמץ דמשוה בהדיא לאכילתו בכזית ומשם מקור מקומו של רבינו ודו"ק: